×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) בֶּן⁠־שָׁנָ֖ה שָׁא֣וּל בְּמׇלְכ֑וֹ וּשְׁתֵּ֣י שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ עַל⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃
Saul was one year into his reign; and he reigned over Israel for two years.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
כְּבַר שְׁנָא דְלֵית בֵּיהּ חוֹבִין כֵּן שָׁאוּל כַּד מְלַךְ וְתַרְתֵּין שְׁנִין מְלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל.
[פרשה יז]
בן שנה שאול במלכו ושתי שנים מלך על ישראל – רבי זעירא בעון ממנייא יתיה ולא קבל עליו כיון דשמע הדא מתניתא חכם וחתן ונשיא והגדולה מכפרת קבל עליו. חכם מפני שיבה תקון והדרת פני זקן (ויקרא י״ט:ל״ב). וכתיב בתריה וכי יגור אתך גר (ויקרא י״ט:ל״ג). מה גר נמחלו לו כל עונותיו אף זה נמחל לו על כל עונותיו. חתן וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת (בראשית כ״ח:ט׳). וכי מחלת היה שמה והלא בשמת היה שמה. אלא מלמד שמחלו לו על כל עונותיו. נשיא בן שנה שאול במלכו – וכי בן שנה היה שאול כשמלך. אלא מלמד שמחלו לו על כל עונותיו. נשיא ומלך נעשה כתינוק בן שנה שלא טעם טעם חטא.
תוחלת ממושכה מחלת לב וגו׳ זה המארס את האשה ואינו נושאה מיד. ועץ חיים תאוה באה (משלי י״ג:י״ב). זה המארס את האשה ונושאה מיד. דבר אחר תוחלת ממושכה מחלת לב. זה דוד שנמשח ומלך לאחר שתי שנים. ועץ חיים תאוה באה (משלי י״ג:י״ב). זה שאול שנמשח ומלך מיד.
בן שנה שאול במלכו – רבי זעירא בעו מימניתיה ולא קביל עילויה כיון דשמע הדא מתניתא חכם וחתן ונשיא מכפרין קביל עילויה. חכם מפני שיבה תקום (ויקרא י״ט:ל״ב) וכתיב כי יגור אתך גר (ויקרא י״ט:ל״ג) מה גר נמחלו לו עונותיו אף זה נמחלו לו עונותיו. חתן דכתיב וילך עשו אל ישמעאל וגו׳ (בראשית כ״ח:ט׳) וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה, אלא מלמד שנמחלו לו עונותיו. נשיא דכתיב בן שנה שאול במלכו וכי בן שנה היה שאול כשמלך, אלא מלמד שנמחלו לו כל עונותיו כבן שנה שלא טעם טעם חטא. רב הונא אמר כבן שנה שלא חטא ממימיו, מתקיף לה רב נחמן אימא כבן שנה שמלוכלך בטיט ובצואה. חזה רב נחמן סיוטא בחלמיה אמר נעניתי לכם עצמות שאול, הדר חזא סיוטא בחלמיה אמר נעניתי לך שאול בן קיש מלך ישראל. אמר ר׳ יהודה אמר שמואל מפני מה לא נמשכה מלכות שאול מפני שלא היה בה שום דופי, דאמר ר׳ יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק אין מעמידין פרנס על הצבור אא״כ היתה קופה של שרצים תלויה בצוארו שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך. אמר רבי יהודה אמר רב מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו שנאמר ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויהי כמחריש (שמואל א י׳:כ״ז).
בן שנה שאול במלכו – אמרו רבותינו ז״ל (בבלי יומא כ״ב:): כבן שנה, שלא טעם טעם חטא.
ויש לפתור: בן שנה שאול במלכו – בשנה ראשונה שהומלך בה, והוא מלך שתי שנים על ישראל, ובשנה ראשונה, מיד: ויבחר לו שאול שלשת אלפים (שמואל א י״ג:ב׳).
One year was Shaul in his reign. Our Rabbis, of sainted memory, said,⁠1 [Shaul was] like a one year old, who did not experience the taste of sin. It may also be interpreted, "Shaul was a year in his reign,⁠" i.e., in the first year in which he was made king, though he actually ruled over Yisroel two years, in the first year, immediately, "Shaul chose for himself three thousand [men].⁠"
1. Maseches Yoma 22b.
(א-ב) בן שנה שאול במלכו – פתר׳: באותה שנה שעמד שאול במלכותו בחר לו שלשת אלפים איש מישראל להלחם עם פלשתים.
בן שנה שאול במלכו – שנינו בסדר עולם: שמואל אמר לשאול בשעה שמשחו: וירדת לפני הגלגל (שמואל א י׳:ח׳) עד ויחזק בכנף מעילו ויקרע (שמואל א ט״ו:כ״ז), ואומר קרע י״י את ממלכות ישראל מעליך היום (שמואל א ט״ו:כ״ח), ואחר כך ויקח את קרן השמן וימשח אותו בקרב אחיו ותצלח רוח י״יא אל דוד ויקם שמואל וילך הרמתה (שמואל א ט״ז:י״ג). והוא בן כ״ה שנה. וזהו בן שנה שאול במלכו – כל זה עשה בשנה ראשונה שבא לשמואל ומשחו והכה לנחש העמוני.
בן שנה – עניין זכר.
ומדרש: בן שנה – כבן שנה נקי מן החט⁠{א}, ושתי שנים מלך – ובשנה שנייה למלכו ויבחר לו שלשת אלפים. הלכך לא יתכן לפרש שבשנה ראשונה מיד ויבחר לו שאול (שמואל א י״ג:ב׳).
א. כן בפסוק. בכ״י: אלהים.
בן שנה שאול במלכו – פי׳ אז כשהיו הדברים האלה שדבר שמואל בחידוש המלוכה, שנה היה לו מתחלת מלכותו, ושתי שנים מלך אחר כן, או בין הכל לא מלך אלא שתי שנים כדברי בעל סדר עולם.
ויונתן תרגם: בן שנה – כבר שנה דלית ביה חובין כן שאול כד מלך. וכן פירשו רבותינו ז״ל.
ועוד בדרש: כי כשמלך נמחלו עונותיו עד אותו היום. ואמרו שלשה נמחלו להם עונותיהם: חתן חכם ונשיא. נשיא מניין? דכתיב: בן שנה שאול במלכו, וכי בן שנה היה? אלא מה תינוק בן יומו נקי מעון, כך היה שאול במלכו נקי מעונותיו ביום שמלך.
בן שנה שאול במלכו – בשנה ראשונה שמלך בחר לו ג׳ אלפים מישראל.
ושתי שנים מלך – איפשר לומר כן, והכת׳ וילחם סביב בכל אויביו במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר יפנה ירשיע, ואימתי עשה כל המלחמות האלה, ואימתי רדף אחרי דוד, ובלבד בארץ פלשתים עשה דוד שנה וארבעה חדשים. הילכך יש לפרש ששתי שנים עד שנמשח דוד, שמשעה שנמשח דוד כאילו בטלה מלכותו ומה שמלך לאחר כן מלכותא בלא תגא הוא.
בן שנה שאול במלכו – בא זה הלשון נאות על שאול, כי על דרך האמת לא מלך כי אם קצת שנה אחת, ואם דרך עראי נחשבו לו שנתים.
בן שנה שאול במלכו וגו׳ – הנה יש מן הזרות מאד בזה הפסוק לשתי סבות האחת היא שלא יתכן שנאמר לפי הפשט שיהיה שאול בן שנה לבד במלכו והשנית שהוא רחוק שנאמר שלא מלך שאול כי אם שתי שנים עם רוב הדברים שעשה מצורף לזה שכבר עמד זמן מעת המשחו קודם החזיקו במלוכה, והנכון בעיני לפי הפשט שיהיה הרצון בזה שכבר עבר שנה אחת לשאול מעת המשחו עד העת שמלך שחדשו המלוכה בגלגל והוא כשמלך השתי שנים על ישראל וספר כי בחר לו שלשת אלפים מישראל היותר גבורים שבהם והיו עם שאול אלפים ואלף עם יונתן ויתר העם שלח איש לאהליו כדי שלא יכביד על ישראל.
(הקדמה)
פרשה ששית במלחמה הראשונה שנלחם שאול בפלשתים, והחטא הראשון שחטא במלכותו בעברו על פי ה׳ קודם המלחמה ההיא, ואיך היתה התשועה על יד יהונתן ונערו, ובשגגת יהונתן שעבר על שבועת אביו ומה שנמשך עליה. תחלת הפרשה בן שנה שאול במלכו, עד ושאול לכד את המלוכה וגו׳, והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:
השאלה הראשונה באמרו ששתי שנים מלך על ישראל וכמו שהסכימו עליו בסדר עולם, (פרק י״ג) ויקשה זה משני פנים. האחד הדברים אשר עשה שאול מהמלחמות ומעניני דוד ורדיפתו פעמים רבות, מצורף לזה שכבר עמד זמן מעת המשחו קודם החזיקו במלוכה, ודוד ישב בשדה פלשתים שנה וד׳ חדשים מלבד זמן רב שהיה בארץ ישראל משתתף במדבר בזיף במצודה ובכרמל, ומתי עשה המלחמות כלם אשר נזכרו בכתוב? ואיך נאמר שכל זה היו שתי שנים? השני כי אם היה ששאול לא מלך כי אם שתי שנים ובמותו מלך אחריו אישבושת בנו שהיה בן ארבעים שנה, מבואר הוא שהיה אם כן שאול בעת המשחו בן ששים שנה, לפי שאי אפשר שיהיה בעת הולידו את אישבשת (אחרי שכבר היו לו שלשה בנים ושתי בנות) כי אם בן כ״ד שנה, ואם היה שאול בן ששים שנה בהמשחו איך קראו הכתוב בחור וטוב? והיה הוא עדין בבית אביו והוא שלחו לבקש האתונות, ואמר המגיד והנה נטש אביך את דברי האתונות ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני, וכל זה באמת לא יסבול היותו מבן ששים שנה, ואי אפשר אם כן שתהיה המלכתו על ישראל שתי שנים ולא עוד:
השאלה השנית במה שייחס שמואל לשאול עון פלילי במה שהעלה העולות בגלגל, ואמר נסכלת כי לא שמרת את מצות ה׳ אלהיך אשר צוך כי עתה הכין ה׳ את ממלכתך על ישראל עד עולם ועתה ממלכתך לא תקום וגו׳, והחטא הזה אם נאמר שהיה לפי שהעלה עולות בבמה זה אי אפשר לפי שלא היו אז הבמות אסורות וכל העם מזבחים ומקטרים בבמות, וכמו שכבר פירשתי פעמים, ואם נרצה לייחס החטא את שלא הוחיל והמתין עד בוא שמואל, הנה הנביא שמואל לא אמר לו כי אם שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך והכתוב מעיד בכאן ויוחל שבעת ימים למועד אשר שמואל וגו׳, ואם כן לא חטא, כל שכן שהיה מוכרח לעשותו כמו שאמר כי ראיתי כי נפץ העם מעלי וגו׳, ואומר עתה ירדו פלשתים אלי הגלגל ופני ה׳ לא חליתי ואתאפק ואעל העולה, ומה היה אם כן החטא בכאן אשר התחייב עליו עונש מופלג וגדול כזה?
השאלה השלישית במה שספר שביום המלחמה שחטו העם צאן ובקר ויאכלו על הדם וששאול הוכיחם על היותם אוכלים על הדם וצוה גלו אלי אבן גדולה וישחטו שם, והנה היה זה עון פלילי בעברם על השבועה אשר השביע שלא יאכל איש ביום ההוא? ואיך לא נתפשו באותו עון ונתפש יהונתן שטעם הדבש? ולמה לא הוכיחם שאול עליו כמו שהוכיחם על האכילה על הדם? ואם אמרנו שהיה זה הספור במחרת יום המלחמה יקשה אם כן מאד סדר הדברים, כי נזכר זה אחרי אמרו ויעף העם מאד ואחריו נרדה אחרי הפלשתים לילה, וזה יורה שהיה אכילת העם ביום המלחמה:
השאלה הרביעית באמרו ויבן שאול מזבח לה׳ אותו החל לבנות מזבח לה׳, וכבר קדמו אליו רבים מהראשונים שבנו מזבח לה׳, נח בנה מזבח, אברהם יצחק ויעקב משה יהושע שמואל כלם בנו מזבחות לה׳, ואיך אמר בשאול שהוא החל לבנות מזבח? וחכמינו ז״ל הרגישו בזה, ובפירוש הפרשה אבאר דעתם ודעות המפרשים ודעתי:
השאלה החמישית בנסיון והבחינה אשר עשה שאול לדעת במה היתה החטאת הזאת היום ולמה אמר מיד כי אם ישנו ביהונתן בני כי מות ימות? ואיך שיער מיד ביונתן? ועוד למה לא עשה כמו שעשה יהושע בענין עכן? וכמו שעשה שמואל שהקריבו כל השבטים לפני ה׳ ונלכד שבט אחד, ואחר כך הקריבו המשפחות של אותו שבט ותלכד משפחה אחת, והקריב את הגברים מאותה משפחה ונלכד האיש אשר בו הדבר ולמה לא עשה כן שאול? ואמר אל כל ישראל אתם תהיו לעבר אחד ואני ויהונתן בני נהיה לעבר אחד, ואין זה דרך ישר, כי אולי יפול הגורל במקרה עליו ועל יהונתן בהיותם נקיים מעון?
השאלה הששית במה שאמר שאול ליהונתן מות תמות, והנה כפי הדין לא היה בן מות, לפי שלא שמע מהשבועה, ואחרי שטעם את הדבש ענהו איש העם והודיעו את שבועת אביו והיה אם כן שוגג ולא מזיד בדבר ובלתי ראוי לעונש, ועוד שהעובר על השבועה לא היה חייב מיתה ודי לו במלקות, ולמה יומת אם כן יונתן בהיותו נקי כפים ובר לבב? והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:
(א) בן שנה שאול במלכו וגו׳. הדרוש הזה והוא מספר השנים אשר מלך שאול על ישראל מסופק מאד, ושרש הדעת בשהוא מלך לבד שתי שנים הוא הפסוק הזה וממנו לקחו בסדר עולם הדעת הזה. ורלב״ג בפירוש הפרשה התאמץ לפרש הפסוק כדי שלא נתחייב ממנו שהיו שני מלכותו לבד שתי שנים, אבל לא השיב כלל לחשבון סדר עולם הבנוי על זה היסוד, ואין ספק כי אם היה הדעת הזה מהם ז״ל מחוייב כפי חשבון שנות השופטים והמלכים שראוי שנקבלהו ולא נוכל לברוח ממנו, ולא יועיל פירוש הכתוב אשר עשה הרלב״ג אם לא יסכים חשבון השופטים והמלכים עמו, אף כי החכם הזה עצמו בפירוש דברי יפתח בספר שופטים (שופטים יא) ובפירושו לספר מלכים (מלכים א ו׳) בפסוק ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה וגו׳, בבנין הבית קבל המספר הזה הנבנה על המלכת שאול שתי שנים, ותמהתי ממנו איך לא הרגיש סתירת דבריו אלו לאלו? ולפי שזה ענין עצמי לדעת שנות השופטים והמלכים ואיך ימנו, ואם שנת השעבוד היו נכללים בימות השופטים אם לא, והוא שורש גדול אל שנות שמואל שלא נזכרו בכתוב ואל השנים שמלך שאול, ראיתי להרחיב הדבור בו במקום הזה. (המחבר הרחיב הדבור בחשבון שנות כל השופטים וקצת מן המלכים אגב גררא ומביא בזה דעות הרבה). ואומר שהנה נמצאו בכתוב שרשים לדעת המספר הזה בפרט ובכלל כראוי. והשרש הראשון הוא מה שנאמר (מלכים א ו׳) בבנין הבית ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החדש השני למלוך שלמה על ישראל ויבן הבית לה׳, הנה אם כן ידענו מזה שמיציאת מצרים עד זמן בנין הבית שהיה בשנה הרביעית למלכות שלמה עברו ת״פ שנה. ועוד מצאנו שרש שני מזמן ממוצע ביניהם, רוצה לומר בין יציאת מצרים ובין בנין הבית, והוא בדברי יפתח ששלח לומר למלך בני עמון (שופטים י״א כ״ו) בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה ובערעור ובבנותיה ובכל הערים אשר על ידי ארנון שלש מאות שנה ומדוע לא הצלתם בעת ההוא, הנה אם כן ראוי לדעת איך היו שלש מאות שנה ממלחמת סיחון עד יפתח, ואיך היו מאה וארבעים שנה עוד מיפתח עד בנין הבית, שעם הארבעים שנה שהלכו במדבר יהיו כלם ארבע מאות ושמונים שנה שזכר הכתוב בשרש הראשון מבנין הבית שזכרתי, ועל השרשים האלה ראוי לחפש פרטי המנינים כפי פשוטי הכתוב אם יסכימו עמהם, ונעיין עוד במספרי סדר עולם ודברי המפרשים האם יסכימו בדבר. ואומר שאם נטינו בזה לפשוטי הכתובים יגדל הספק מאד, לפי שהכתוב אומר שישראל הלכו במדבר ארבעים שנה, ויהושע והזקנים שהאריכו ימים אחריו לא נזכר בכתוב כמה מהשנים פרנסו את ישראל, וחכמינו ז״ל אמרו כ״ח שנה ובאותם השנים כלם עבדו ישראל את ה׳ ולא נכנעו למלכי האומות, כמו שאמר (יהושע כ״ד ל״א) ויעבדו העם את ה׳ כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע אשר ראו את כל מעשה ה׳ וגו׳, אחרי זה זכר הכתוב (שופטים ג׳ ז׳ ח׳) ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה׳ וגו׳, ויחר אף ה׳ בישראל וימכרם ביד כושן רשעתים מלך ארם נהרים ויעבדו ישראל את כושן רשעתים שמנה שנים, אחרי זה שפט עתניאל בן קנז ואמר בו ותשקוט הארץ ארבעים שנה, אחר זה זכר שעבדו את עגלון מלך מואב שמונה עשרה שנה, אחר כך הושיע ושפט אהוד ונאמר בו ותשקוט הארץ שמונים שנה, ואחריו שפט שמגר בן ענת ולא נזכר בכתוב זמנו ונקבל מחכמינו ז״ל שאמרו ששפט שנה אחת לבד, ואחריו לחץ סיסרא בחזקה את בני ישראל עשרים שנה ודבורה וברק שפטו ותשקוט הארץ ארבעים שנה, אחר זה מכרם השם יתברך ביד מדין שבע שנים ושפט גדעון ותשקוט הארץ בימיו ארבעים שנה, ואחריו שפט אבימלך בנו שלש שנים, ואחריו שפט תולע בן פואה עשרים ושלש שנה, ואחריו שפט יאיר הגלעדי עשרים ושתים שנה, ואחר זה זכר שעבוד בני עמון שבע עשרה שנה ואחריו שפט יפתח הגלעדי שש שנים, ואחריו שפט אבצן שבע שנים, ואחריו שפט אילון עשר שנים, ואחריו שפט עבדון שמונה שנים, ואחרי זה נתנם ה׳ בידי פלשתים ארבעים שנה, ואחר זה זכר ששפט שמשון את ישראל עשרים שנה, ועלי שפט ארבעים שנה, ושמואל שפט כפי מאמר חכמינו ז״ל אחד עשרה שנה, ושאול אמרו גם כן שמלך שתי שנים, ודוד זכר הכתוב שמלך ארבעים שנה, ובשנת ארבע למלכות שלמה נבנה הבית הרי לך בכל הפרטים האלה תקע״ו שנה, והוא אם כן הפך השרש הראשון שנבנה הבית בשנת שמונים וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, וגם לפי החשבון הזה היו מזמן מלחמת סיחון ועוג עד יפתח שמ״ח שנה, והוא אם כן נגד השרש השני שאמר יפתח שלש מאות שנה ומדוע לא הצלתם וגו׳, הנה אם כן כפי פשוטי הכתובים יקשה הדבר מאד, אבל בסדר עולם (פרק י״ב) מנו השנות האלה באופן אחר. אמרו ישראל הלכו במדבר ארבעים שנה, יהושע והזקנים כלם פרנסו את ישראל כ״ח שנה, עתניאל ושני שעבוד כושן בכללן ארבעים שנה, אהוד ושני שעבוד עגלון בתוכם שמונים שנה, דבורה וברק ושני שעבוד סיסרא בתוכם ארבעים שנה, גדעון ושני שעבוד מדין בתוכם ארבעים שנה, אבימלך שלשה שנים, תולע בן פואה שלשה ועשרים שנה, יאיר הגלעדי כ״ב שנה ושני שעבוד בני עמון י״ח שנה, ואמרו שעם ששה שנות יפתח נשלמו השלש מאות שנה ששלח לאמר למלך בני עמון, ואבצן שבעה שנים, אילון עשרה שנים, עבדון שמונה שנים, שמשון עשרים שנה, עלי ארבעים שנה, שמואל י״ג שנה, שאול שתי שנים, דוד ארבעים שנה, ממלכות שלמה עברו ארבעה שנים עד בנין הבית, זה היה החשבון אשר קבלו שם, ואליו נטה גם כן רד״ק בפירושו לדברי יפתח בספר שופטים (סימן י״א כ״ו). וקשה לי בדבריהם שלשה דברים. האחד שלפי מנינם זה יהיו כלם תפ״ב שנה, והם אם כן שתי שנים יותר מהמספר שאמר הכתוב, והוא חולק על השורש הראשון שאמר ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים. השני שלפי מנינם זה הנה ימנו בתוך שנות השופטים והמלכים האלה שמונה עשרה שנה שנשתעבדו ישראל למלך בני עמון, והוא קשה מאד למה ימנו שנות השעבוד האלה בתוך שנות השופטים, ולא ימנו גם כן שמונה שנים שנשתעבדו לכושן רשעתים, וי״ח שנה שנשתעבדו לעגלון מלך מואב, ולא עשרים שנה שנשתעבדו ליבין מלך כנען ולא שעבוד מדין שבעה שנים, ולא שעבוד פלשתים ארבעים שנה? ואם אמרו ששני השעבדיות האלה כלם נכללים בימי השופטים, איך לא אמרו כדומה לזה בשעבוד בני עמון? אין זה אם כן על פי הכתוב ואינו גם כן בידיהם קבלה, והאמת הוא שסמכו דעתם בפסוקים, ולפי שחסרו להם שנים מן המנין ולא מצאו להם השלמה על צד ההכרח לקחו י״ח שנה משעבוד מלך מואב כדי להשלים המנין, והוא המורה שאינו כפי האמת והדעת הישר כי אם התנצלות ובריחה מן הספק השלישי מאשר לא נשלמו השלש מאות שנה שאמר יפתח כי אם עם הששה שנים שהוא שפט את ישראל, וידוע שכאשר שלח שליחותו לא היה עדיין יודע כמה ישפוט ויחיה לשיכללם באותו מספר, ואיך יאמר אם כן שלש מאות שנה ומדוע לא הצלתם? והנה לא היו שלש מאות שנה בזמן העובר שלא הצילו הארץ מידם, ואם יסבלו הדוחק הזה שיכנסו בתוכה ששה שנים שאחרי כן שפט יפתח, גם כן יסבלו שנאמר שנשלמו השלש מאות שנה עם שנות שמשון ששפט אחריו וכל אלה הדברים בטלים הם, והוא ממה שיורה שמנין בעל סדר עולם בלתי מתישב כפי הפסוקים וכפי הסברה הישרה.
ורש״י ז״ל בפירושו לדברי יפתח כתב החשבון הזה באופן אחר, אמר שיהושע שפט כ״ח שנה, ושהזקנים שפטו אחריו י״ז שנה, ועתניאל ושני שעבוד כושן רשעתים בכללם היו ארבעים שנה, ואהוד עם שני שעבוד עגלון בתוכם שפט שמונים שנה, ודבורה וברק עם שני שעבוד יבין מלך חצור שפטו ארבעים שנה, ונשתעבדו ישראל אל מדין שבע שנים, וגדעון שפט ארבעים שנה, ואבימלך בנו שלשה שנים, ותולע כ״ג שנה, ויאיר הגלעדי כ״ב שנה, ושנשתעבדו ישראל אל בני עמון שמונה עשרה שנה, והיו אם כן כלם שלש מאות שנה, ואמר שהיה אותה שנה נבלע בין שנות תולע ויאיר, וגם הדעת הזה בלתי מתישב מכמה פנים.
האחד שאמר שיהושע שפט את ישראל כ״ח שנה וזה לא נזכר בכתוב, וכבר הרגיש הוא בחולשת זה וכתב עליו ואין לי מקרא ללמד זה, ואתה תראה שבכתוב התבאר מדברי כלב שהיו שני כבוש הארץ שבעה כמו שזכרתי שם, ואחריהם אמר האל ית׳ ליהושע (יהושע י״ג א׳ ו׳) אתה זקנת באת בימים וגו׳, רק הפילה לישראל בנחלה וגו׳, ואם היה קודם חלוקת הארץ זקן מאד בא בימים, איך נאמר שהיה אחרי כן כ״ד שנה לתשלום כ״ח שנה שכתב הרב? ועוד אחריהם י״א שנים לזקנים שהאריכו ימים אחריו וזה באמת בלתי ישר ובלתי אמתי, ודי בשנאמר שחיה אחרי כן הוא והזקנים אשר האריכו ימים אחריו חמש עשרה או עשרים שנה כדעת הראשון מבעל סדר עולם.
הביטול השני מאשר כתב שעתניאל שפט את ישראל ארבעים שנה, ושהיו בכללם שמונה שנים שהיה ישראל משועבד לכושן רשעתים, ונשארו אם כן לעתניאל לבדו משנות ההשקט ל״ב שנה, והנה הכתוב אומר בפירוש ותשקוט הארץ ארבעים שנה וימת עתניאל בן קנז וגו׳, ולא ידעתי מי הביאו לרב לזה? ולמה לא קבל הכתוב כמו שהוא בעתניאל? ולא יוסיף בשנות יהושע והזקנים יותר מהראוי.
הביטול השלישי מאשר שני שעבוד כושן רשעתים כללם הרב עם שנות משפט עתניאל, ושנות שעבוד ישראל ביד עגלון מלך מואב י״ח שנה כללם הרב בשנות משפט גדעון, ושנות שעבוד יבין מלך כנען כללם הרב בשנות דבורה וברק, ואם שני השעבוד האלה נכללו כלם בימי השופטים ההם לדעת הרב, איך לא כלל גם כן שנות שעבוד מדין עם שנות גדעון? ושנות שעבוד עמון עם שנות יפתח ואבצן ושאר השופטים, ומנה שנות השעבוד האלה ממדין ועמון בפני עצמם, ושנות השופטים בפני עצמם, ולא עשה כן בשאר שני השעבוד ובשאר השופטים, ונתן אם כן דבריו לשיעורים, אין זה כפי הכתובים ואין זה כפי היושר ולכן לא נקבלהו.
הביטול הרביעי כי לפי דרך זה שדרך הרב לא מצאנו מסודרים אחרי זה ק״מ שנה שהם מיפתח עד בנין הבית, וזה שיפתח שפט אחרי זה ששה שנים, ואבצן שבעה שנים, ואילון עשר שנים, ועבדון שמונה שנים, ונשתעבדו פלשתים בישראל ארבעים שנה, ושמשון שפט עשרים שנה, ועלי ארבעים שנה, ושמואל לפי דרכו י״א שנה, ושאול מלך שתי שנים, ודוד מלך ארבעים שנה, ולמלכות שלמה ארבעה שנים נבנה הבית הרי לך אם כן בזה קפ״ח שנה, והם אם כן יתרים על המספר שזכר הכתוב מ״ח שנה, ואף שנאמר שארבעים שנה שנשתעבדו ישראל לפלשתים נכנסו בימי שמשון ועלי השופטים, הנה עדין יותירו שמונה שנים והספק ביתר הוא הספק בחסרון. ותמהתי מהרב שלא הרגיש בזה ולא השתדל להשיב עליו כלל, ובפירוש הפסוק ויהי בשמונים שנה וארבע מאות לא כתב הרב בו כלל, ומכל הפנים האלה יראה שאין דעתו מחוור בדבר הזה.
וראיתי בספר קבלת הדורות שמנו השנים האלה ולא מנו שני השעבוד כלל לא מכושן ולא מעגלון ולא ממדין ולא מכנען ולא מעמון ולא מפלשתים, כי אמרו שכלם נכנסו בימי השופטים. אבל מצאתי בהם שתי דעות זרות, האחד שמנו ליהושע כ״ח שנים ולזקנים י״ז שנה והוא בלתי ראוי כפי מה שזכרתי, והשני שהשלימו מנין השלש מאות שנה עם שנות יפתח והוא דבור בטל כמו שאמרתי, ולכן לא נחה דעתי גם בדעת הזה. והנה הרלב״ג בפירוש הפרשה עשה המנין הזה באופן אחר, אמר יהושע והזקנים שפטו כ״ז שנה, ועתניאל עם שעבוד כושן ארבעים שנה, ואהוד עם שעבוד עגלון שמונים שנה, ודבורה עם שעבוד כנען ארבעים, ומנה שעבוד מדין שהיו שבעה שנים בתוך שני גדעון ששפט ארבעים שנה, אבימלך שלש שנים, תולע כ״ג שנה, יאיר כ״ב, ומנה גלות בני עמון בפני עצמו י״ח שנה, ובזה הדרך היו רצ״ג שנה עד בוא יפתח, ומנה אחרי זה יפתח ששה שנים, אבצן שבעה שנים, אילון עשרה שנים, עבדון שמונה שנים, שמשון עשרים שנה, עלי ארבעים שנה, שמואל י״א שנה, שאול שתי שנים, דוד ארבעים שנה, שלמה עד בנין הבית שלש שנים. ומאשר הוקשה לו שעלו השנים האלה כלם קמ״ז שנה, אמר שנכנסו משני שמשון בשני עלי, והוא מבואר שישיג לדעת הזה הספקות שזכרתי מאשר מנה משנות השעבוד קצת מהם בפני עצמם וקצתם בכלל שנות השופטים והוא דבור בטל. ועוד יקשה לו אמרו שיכנסו שנות שמשון בשני עלי ולא אמר כן בשאר השופטים והוא דבר בלתי נאות באמת. הראיתיך בעיניך דעות הראשונים בדרוש הזה, וכי אין הדבר אצלם מקובל ומוסכם אבל איש לדרכו פנו ושישיגם מהספקות הרבה מאד, ומפני זה אמרתי אני בענין הזה דעת יותר מתישב ונאות אצלי מיוסד על שלשה הקדמות.
ההקדמה הראשונה היא שאחרי אשר ספורי שופטי ישראל ומלכיהם לא מנאם הכתוב ולא סמכם לשנות בריאת העולם או לשנות יציאת מצרים, כמו שהיה ראוי וכמו שנהגו אומות אדום וישמעאל בספרי קורותם ודברי הימים אשר להם, לפחות ראוי שנאמין ונדע שבשנות השופטים והמלכים ימצא חשבון השנים שלם, כי אין לנו מספר אחר יותר ישר כי אם משופט לשופט וממלך למלך, ואין ספק שתמיד היו בישראל שופטים ממונים בארץ פעמים יושיעם כפי זכות הדור ההוא ופעמים לא יושיעם כפי זכות וצדקת המקבלים, אבל לא היו ישראל זמן מה בלי שופטים, וכמו שכתבתי בהקדמת ספר שופטים, ולכן צדק בלי ספק מאמר האומר ששנות השעבוד כלם יוכללו בשנות השופטים, וזה המאמר ראוי שיובן כללי שכל שנות השעבוד כלם יוכללו בשני השופטים הנזכרים בכתוב ושלא עבר זמן שלא היה שם שופט, ומה שאמר הכתוב בעניני פסל מיכה ובני דן ופלגש בגבעה בימים ההם אין מלך בישראל, כבר כתבתי שם שפירושו שקרה זה בימי שמשון בסדר הפרשה כאשר היה אסור בידי פלשתים, ושלכן אמר אין מלך בישראל להגיד שהשופט לא היה ביניהם כי היה בידי האויבים, הנה אם כן המנין הזה ראוי שילקח לבד משנות השופטים והמלכים והיא ההקדמה הראשונה.
וההקדמה השניה היא שאחרי שהכתוב לא פירש השנים אשר פרנס יהושע ולבד מצאנו שעברו שבע שנים בכיבוש הארץ, שראוי שנסתפק בשנאמר שימי יהושע והזקנים שהאריכו ימים אחרי יהושע כלם עשרים שנה, כי מיד אחרי הכבוש זכר הכתוב שהיה זקן בא בימים, וכיון שבימותם לא בא כתוב מבואר וכל אחד מהחכמים נטה למה שירצה, אין ספק שזה יותר ישר וראוי כפי סגנון הספורים. והראב״ע ז״ל כתב בפירוש התורה בפסוק (שמות ל״ג י״א) ומשרתו יהושע בן נון נער, שיהושע חיה מאה ועשר שנים, וחכמינו ז״ל אמרו ששבע שנים כבש ושבע שנים חלק וארבעים שנה שהלך במדבר, אם כן היה במעשה העגל בן חמשים ושש שנים, ואיך יקראהו הכתוב נער? ולכן פירש ומשרתו יהושע בן נון משרתו שירות נער: והרמב״ן כתב עליו אבל לא הכחיש המספר שעשה בשנות יהושע, ויורה שהוא מוסכם אצלו גם כן, ולפי זה לא חיה יהושע אחרי העברת הירדן לפי דרך זה כי אם י״ד שנה מכיבוש הארץ וחלוקה כדברי חכמינו ז״ל, והסכים עמו הרב המורה בפרק ל״ב חלק שני (דף קי״ב ע״א), שבו התחיל הרב לדבר בעניני הנבואה, וכן יראה ממה שאמרו בסוף מס׳ זבחים (פר׳ י״ד קי״ח ע״ב) אם כן אינו רחוק מה שאמרתי שלא שפט יהושע והזקנים אשר האריכו ימים אחריו כי אם עשרים שנה, אחרי שאין שנותיו מפורשים בכתוב, ושחכמינו ז״ל בלתי מסכימים בזה על דעת אחד, ושדברי המפרשים האלה שלמים הם אתנו נוטים למה שאמרתי והיא ההקדמה השניה.
וההקדמה השלישית היא שיש הפרש גדול בין מה שיספר ויעיד הכתוב עליו שהיה וקרה כך, ובין מה שנאמר בדבורי האנשים אלו לאלו, וכל שכן בין ישראל באויבים שהם דברים מסודרים כפי מה שיאות לשכך את האוזן עם היות שלא יהיו על צד הדיוק. וכבר העיר הרב המורה על כדומה לדעת הזה בפרק כ״ז חלק א׳ (דף י״ח ע״ב) באמרו שאנקלוס הרחיק ההגשמה בפסוק (שמות י״ט כ׳) וירד ה׳ על הר סיני לפי שהוא ספור מה שקרה ולא הרחיקה ממאמר (בראשית מ״ו ד׳) אנכי ארד עמך מצרימה לפי שהוא ספור דברים. ומזה נוליד שיפתח כאשר שלח לומר למלך בני עמון בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה ובכל הערים אשר על ידי ארנון ומדוע לא הצלתם בעת ההיא, לא אמר זה על הדיוק שהיו אז שלש מאות שנה לא פחות ולא יותר, אבל אמרו לפי שהיו אז מאתים וששים ושמונה שנה, ולפי שהיו נוטים למספר השלש מאות קראם על שמם. וכבר אמר החוקר (אריסט״ו) שהדבר יקנה השם מהגבול אשר יהיה נוטה אליו, ונאמר בהדרגה לבריאות הבראה מפני התכלית הנוטה אליו עם היות שם עדין חולי, ולכן נאמר בזה שאמר יפתח שלש מאות שנה מזה הצד, כל שכן שהיו הדברים לבני עמון ולא היה צריך לדקדק עמהם בדברים, ואף שנודה ששנה והוסיף בהם מהאמת אינו בלתי ראוי, ובכיוצא בזה אמרו (יבמות פרק ו׳ דף ס״ה ע״ב) מותר לשנות מפני השלום וזו הוא ההקדמה השלישית:
ואחרי זה אומר שישראל הלכו במדבר ארבעים שנה ומהכנסם לארץ כל ימי יהושע והזקנים נקבל שהיו עשרים שנה, ומשם עד מות עתניאל בשעבוד ובהשקט ארבעים שנה, ומשם עד מות אהוד בשעבוד עגלון ובהשקט שמונים שנה, ומשם עד מות דבורה וברק עם השעבוד ארבעים שנה, ואמנם שמגר בן ענת כבר כתבתי שהיה בימי אהוד כמו שיורו הכתובים, ומשם עד מות גדעון בשני השעבוד וההשקט בכללם היו ארבעים שנה, ושנות אבימלך שלשה, ושנות תולע בן פואה כ״ג שנה, ושנות יאיר הגלעדי עם שעבוד הפלשתים כ״ב, ושנות יפתח ששה שנים, ושנות אבצן שבעה שנים, ושנות עבדון שמונה שנים, ושנות שמשון עשרים שנה, ושנות עלי ארבעים שנה, ובכלל שנות שמשון ועלי היו הארבעים שנה אשר נתן ה׳ את ישראל ביד פלשתים, ואומר אני משמת עלי שפט שמואל עד משיחת שאול עשרים שנה, ושמלך שאול עד יום מותו י״ז שנה, ודוד מלך כפי מה שהעיד הכתוב ארבעים שנה, וכשתחבר אליהם ארבעה שנים ממלכות שלמה שנבנה הבית היו כלם ת״פ שנה, ואם נודה ששמגר שפט את ישראל שנה אחת כדברי חכמינו ז״ל, יהיו שנות שמואל י״ט שנה, ויהיה המספר שלם מסכים למה שאמר הכתוב ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים וגו׳ למלוך שלמה על ישראל ויבן הבית ליי׳, והיה הגבול האמצעי מדברי יפתח שאמר שלש מאות שנה אינם על הדיוק והיו אז רס״ח שנה, ולכן נחשבו בדבריו לשלש מאות שנה לפי שכבר היו בגבולם. ויצא לנו מזה שתי הודעות. האחת ששמואל ע״ה חיה כל המ׳ שנה ששפט עלי את ישראל, וכל העשרים שנה שישב הארון בקרית יערים קודם שנהו בני ישראל אחרי ה׳, והשנים שעברו עוד מאותו זמן עד המשחת שאול שיהיו בקרוב חמשה או ששה שנים, ויהיה אם כן במשחו את שאול בן ששים וחמש שנים, ואם נאמר שקודם שהתחיל עלי לשפוט נולד שמואל עשרה שנים, היה אם כן בעת המשחתו שאול בן שבעים וחמש שנים, ולכן אמר הכתוב עליו שהיה זקן כמו שזכרתי, ואמר הוא על עצמו ואני זקנתי ושבתי, ואחרי המלכת שאול חיה עוד שמואל שנים ולא זכר הכתוב כמה היו, ויראה שהיתה מיתתו סמוכה למיתת שאול ואין לנו עסק בזה, ודי בשנדע שהיה זקן ושבע ימים כאשר שאלו ממנו מלך, ושאי אפשר שיהיה משפטו פחות מעשרים אחרי מות עלי אותם שזכר שישב הארון בקרית יערים בחייו, עם היות שכל ימיו שפט את ישראל גם בימי שאול: וההודעה השנית הוא ששאול מלך על ישראל מעת משיחתו עד יום מותו י״ז שנה, ויהיה אם כן בעת המשחו בן מ׳ שנה ולכן נקרא בחור וטוב והיה בבית אביו והיו לו שם בנים ובנות, וכפי זה הוליד את אישבושת בנו בהיותו בן י״ח שנה, ויהיה פירוש הכתוב בן שנה שאול במלכו כדברי המפרשים, שמיום שמשחו שמואל בסתר עד שבאו לגלגל לחדש המלוכה עברה שנה אחת, וזהו בן שנה שאול במלכו:
בן שנה – רצה לומר: כשנמלך, כלתה שנה מזמן משיחתו. או מוסב למקרא שלאחריו, לומר: בשנה הראשונה בחר לו שלשת אלפים וכו׳.
(א-ג) השאלות:
מ״ש בן שנה שאול במלכו לא מצאו לו המפרשים פירוש כפי הפשט, ולמה שלח את העם אחרי שהיה בדעתו להלחם בפלשתים, ולאספם שנית? (א-ב) בן שנה שיעור הכתוב בן שנה שאול במלכו כו׳ ויבחר לו שאול שלשת אלפים מישראל – (ומ״ש ושתי שנים מלך הוא מאמר מוסגר) רצה לומר בשנה הראשונה למלכותו לא היתה דעתו להלחם עדיין, (כי היה דרכם לשבת בית בשנה הראשונה שלאחר עסק חדש שפעל, כמו לקיחת אשה ובנין בית ועלייה לשררה, כמ״ש ומי אשר ארש אשה וכו׳ ואשר בנה בית וכו׳, וכן רצה להיות נקי למלכותו שנה אחת להשגיח על העם טרם יתגר מלחמות באויביהם), וע״כ שלח את העם איש לאהליו – ולא השאיר אצלו רק שלשת אלפים למשמעתו שגם בעת שלום לא ישב המלך בדד, וחלקם שאלפים יהיו עם המלך שהיה דעתו לשבת פעמים במכמש ופעמים בהר בית אל, וימצאו אלף בכ״מ ואלף יהיו עם יונתן, אולם ה׳ הניא מחשבותיו כי באשר א״ל שמואל שבעת ימים תוחל עד בואי אליך והודעתי לך את אשר תעשה, שכיון שיודיעהו מה יעשה במלחמת פלשתים והיה מוכרח שילחם עם פלשתים ביום השביעי, ולכן סבב ה׳
בן שנה שאול במלכו – בודאי חסר מכאן מנין שנותיו בהגיעו אל המלוכה, ואולי בזמן כותב הספר נשתמשו כבר באותיות להורות המספרים והיה כתוב בן נ׳ שנה ונעלמה הנו״ן הראשונה מפני הנו״ן שאחריה כמו שכתב שד״ל על קו״ף קצתי בחיי (תולדות) ועל א׳ של ויקרא אל משה, שנכתבו זעירות מפני שחסרו מן הספר מחמת אות הדומה הבאה אחריהם ובאחרית הימים נכתבו, ונעיר על זה במקומות אחרים אי״ה; וגם מה שכתוב אח״כ ושתי שנים מלך על ישראל א״א דברים ככתבם כי דוד ישב במחנה פלשתים בלבד ימים וארבעה חדשים (למטה כ״ז:ז׳) וגם היה דוד נער כשהלך להלחם את גלית, ואם מלכות שאול לא נמשכה כי אם ב׳ שנים היה דוד אז כבן כ״ט שנה בשני תקפו וגבורתו ואיך יאמר לו שאול לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו כי נער אתה (למטה י״ז:ל״ג), מלבד שאי אפשר שכמה מאורעות וכמה מלחמות שהיו בימי שאול די להן ב׳ שנים בלבד; ולחבר הפסוק למה שאחריו ולומר כבר מלך ב׳ שנים כשבחר לו ג׳ אלפים מישראל גם זה לא יתכן כי כן כתוב אחריו ששמואל גער בו על כי לא הוחיל ז׳ הימים שאמר לו, א״כ תכף ומיד היה הדבר, ואין לישב כ״ז כי אם ע״י דוחק רב ולפרש פירושים שהעיקר בם חסר מן הספר, כדברי החכם פֿיליפפזאן האומר ששמואל צוה לשאול לא על הפעם הראשונה בלבד רק על כל פעם שיכין עצמו למלחמה או לעשות איזה דבר עיקרי לצורך הצבור שימתין ז׳ ימים אולי יבא הוא להגיד לו דבר מאת ה׳, כל זה רחוק ולא יובן מן הכתובים כלל, מ״מ הייתי בוחר לומר ששמואל כששמע תקיעת השופר (פסוק ג׳) שלח לו לשאול שירד מן מקום מושבו, גבע בנימין, אף כי מקום מצודה, לגלגל ששם מזבח ה׳ ויבא גם שמואל שם ויעלו עולות, ואם לא יבא בז׳ ימים אז לא ימתין עליו עוד, לולא תוכחת שמואל כי עתה הכין ה׳ את ממלכתך וגו׳ ועתה ממלכתך לא תקום שממנה נראה שהיה הדבר תכף ומיד אחר משיחת שאול; לכן הואלתי לפרש וב׳ שנים מלך על ישראל שאף כאן נשתמשו באות כ״ף להוראת עשרים ונתחלפה הכ״ף בבי״ת כדרך שנתחלפה בכמה קרין וכתיבין הכתובים בבי״ת ונקראים בכ״ף; ולענין שבעת הימים דשמואל אף על פי שדוחק הוא לומר שעד עתה לא עברו כי אם ז׳ ימים מ״מ לא דבר בלתי אפשר, הוא כי נחש העמוני חנה על יבש קודם בחירת שאול שכן כתוב למעלה (י״ב:י״ב) ותראו כי נחש מלך בני עמון בא עליכם, ואנשי יבש אמרו לו הרף לנו שבעת ימים ונשלחה מלאכים בכל גבול ישראל ולא אמרו נשלחה מלאכים אל שאול, ואם באו גבעת שאול במקרה באו או אחר ששמעו שנבחר באו שם, וכתוב שם (י״א:ד׳) וידברו את הדברים באזני העם א״כ אל העם היתה שליחותם ולא אל שאול, ושאול בו ביום נבחר ואח״כ שב אל שדהו, ובשובו שמע בכית העם כנואשים למצוא תרופה וחרה אפו ועשה מה שעשה ואמר למלאכים הבאים מחר תהיה לכם תשועה, ואנשי יבש השיבו לנחש ביום ההוא עצמו לאמר שלחנו מלאכים לבקש עזרה ואין, עכשו אין אנו רוצים להמתין עוד ולשבת במצור, מחר נצא אליכם ותעשו לכו כטוב בעיניכם, וביום המחרת נִגַף נחש, ובו ביום הלכו הגלגלה וחדשו שם המלוכה, ואחרי תוכחת שמואל לעם בחר לו שאול ג׳ אלפים מישראל טרם יפרדו איש מעל אחיו וזה פירוש ויתר העם שלח איש לאהליו (ב׳), ובחמשה או ארבעה ימים הנשארים הכה יונתן את נציב פלשתים ונאספו פלשתים למלחמה; ועוד יש לומר ששמואל אמר לשאול ביום שמשחו למלך שאחר ז׳ ימים ימליכהו בפומבי בגלגל ויזבחו שם לפני ה׳, וע״כ ירד לפניו הגלגל וימתין שם עד שיבוא הוא אליו ויצוהו דבר מה מפי האל, רק ביום מכת נחש ראה שמואל כל העם חפץ בשאול ולא אחר עוד והמליכו ביום ההוא, אך דבר ה׳ שאמר להגיד לו אחר ז׳ הימים זה לא הגיד לו, ושאול בראותו כי יום השביעי משבעת הימים שאמר לו שמואל היה יום צרתו, יותר היה לו להמתין על דבר ה׳ כי היה לו להבין כי לא לחנם אמר לו שמואל מקודם להוחיל ז׳ ימים עד בואו אליו, ולכן גער בו שמואל ואמר לו ״נסכלת״ כלו׳ הראית בעצמך כאילו סכל ולא חכם אתה, כי לא שמת לבך להעמיק ולהבין את דבר ה׳.
בֶּן-שָׁנָ֖ה בשנה הראשונה1 שֶׁשָׁא֣וּל היה בְּמָלְכ֑וֹ במלכותו, בחר לו מיד אנשים גיבורים2 מישראל להילחם בפלשתים3, וּשְׁתֵּ֣י שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ שאול בסך הכל4 עַל-יִשְׂרָאֵֽל:
1. רש״י, ר״י קרא, רי״ד, מלבי״ם, מצודת דוד. ואמרו רבותינו ז״ל (יומא כב:) שהיה כבן שנה, שלא טעם טעם חטא, רש״י. ובירושלמי (ביכורים פ״כ הלכה ג׳) לפי שנמחלו עוונותיו שכן מֶלֶךְ מוחלים לו עוונותיו, אברבנאל. רד״ק מבאר כי בשנה הראשונה למלכותו נאמרו הדברים (שבפרק יב) בעניין חידוש המלוכה.
2. רלב״ג.
3. רש״י.
4. רש״י. רלב״ג מבאר שעניין בחירת שלושת אלפים האנשים היה בשנה השניה, ולא שמלך בסה״כ שתי שנים, כי לדעתו מלך יותר זמן. ואברבנאל ביאר (בפס׳ ב׳) כי אלו היו שתי שנים שמלך לבד, ולאחר מכן אמנם המשיך למלוך אולם דוד היה כבר משוח ע״י שמואל, וכיוון ששנות מלכותו אלה של שאול היו שנות דאגה ומרדף אחרי דוד, לא נמנו כאן. ובתלמוד (תענית ה:) מובא כי מלך שאול שנתיים וחצי.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ב) וַיִּבְחַר⁠־ל֨וֹ שָׁא֜וּל שְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִים֮ מִיִּשְׂרָאֵל֒ וַיִּהְי֨וּ עִם⁠־שָׁא֜וּל אַלְפַּ֗יִם בְּמִכְמָשׂ֙ וּבְהַ֣ר בֵּֽית⁠־אֵ֔ל וְאֶ֗לֶף הָיוּ֙ עִם⁠־י֣וֹנָתָ֔ן בְּגִבְעַ֖ת בִּנְיָמִ֑ין וְיֶ֣תֶר הָעָ֔ם שִׁלַּ֖ח אִ֥ישׁ לְאֹהָלָֽיו׃
And Saul chose three thousand men of Israel of which two thousand were with Saul in Michmas and in the mount of Beth-el, and a thousand were with Jonathan in Gibeath-benjamin; and the rest of the people he sent every man to his tent.
תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּבְחַר לֵיהּ שָׁאוּל תְּלָתָא אַלְפִין מִיִשְׂרָאֵל וַהֲווֹ עִם שָׁאוּל תְּרֵין אַלְפִין בְּמִכְמָשׁ וּבְטוּר בֵּית אֵל וְאַלְפָא הֲווֹ עִם יוֹנָתָן בְּגִבְעֲתָא דְבֵית בִּנְיָמִין וּשְׁאַר עַמָא שְׁלַח גְבַר לְקִירְוֹהִי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ואלף היו עם יונתן – לשבר מה שאומר למטה: תביא לשר האלף (שמואל א י״ז:י״ח).
ויתר העם – שנשארו מג׳ אלפים הנבחרים החזירו לבתיהן, שהיו תשושי כח.
ויבחר לו שאול – בעודנו בגלגל והיו שם כל ישראל בחדוש המלוכה בחר לו מהם שלשת אלפים, שיהיו עמו במכמש אלפים, ועם יהונתן אלף, ויתר העם שלח.
ובמסרה: מן ריש ספרא עד נפש יהונתן (שמואל א י״ח:א׳) איתקרי יונתן בר מן ב׳ יהונתן: ויאמר יהונתן אל הנער (שמואל א י״ד:ו׳), ויאמר יהונתן הנה (שמואל א י״ד:ח׳). ומן נפש יהונתן (שמואל א י״ח:א׳) עד סופו: יהונתן.
וזכר ששתי שנים עברו ממלכותו על ישראל כאשר בחר לו שאול שלשת אלפים איש מישראל שיהיו עמו תמיד במלחמה, ועשה שני ראשים האחד שאול עצמו ועמו אלפים איש, והשני יהונתן ועמו אלף איש, ועשה זה כלו בהיותו בגלגל בחדוש המלוכה. ויראה שלא זכר הכתוב השנים אשר מלך שאול לפי שלא היו שני מלכותו כי אם שנות דאגה אחרי שנמשח דוד. ואפשר לפרש עוד ששתי שנים מלך על ישראל אינן להגיד ששתי שנים לבד חיה אחרי מלכו, כי אם ששתי שנים מלך ומשל עד שנמשח דוד, כי משם ואילך לא נמנה מלכות המעלה לשאול כי אם חיי צער, בהיותו רודף לדוד ובדעתו שקרע השם את מלכותו מעליו ונתנו לדוד ונמנו השנים כבר לדוד והוא גם כן פירוש נאה. ות״י בן שנה כבר שנה, וזה כפי דעת הדרש (מירושלמי דבכורים פרק ג׳ מ״ה ע״ג) ששלשה נמחלים לו על עונותיו חתן וחכם ונשיא, ואמרו נשיא מנין? שנאמר בן שנה שאול במלכו, וכי בן שנה היה? אלא מה תינוק בן שנה נקי מעון כך היה שאול נקי מעונותיו ביום שמלך במדרש שמואל (פר׳ י״ז). הנה הותרה עם מה שאמרתי השאלה הראשונה, וידענו שנות מלכות שאול כפי האמת עם היות שלא זכר אותם הכתוב, לפי שמיום אשר נמשח דוד לא נמנו שנות מלכות לשאול:
במכמש – בספרים כ״י מדוייקים כולם שבענין בשי״ן שמאלית כמ״ש בישעיה י׳. ובעזרא סימן ב׳ ונחמיה סימן ז׳ כתיב אנשי מכמס בסמ״ך נמסר עליהם ב׳ כתיב סמ״ך.
ויתר העם – מותר העם.
ויהיו עם שאול – להיות נכונים לשמשו בעת הצורך.
במכמש וכו׳ – מהם ישבו במכמש, ומהם בהר בית אל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ויהיו עם שאול אלפים במכמש ובהר בית אל – שאול הבין שהפלשתים כשמעם שבני ישראל המליכו עליהם מלך יחר הדבר בעיניהם ויבאו להלחם (כמו שעשו ג״כ אחר שנמשח דוד, למטה שמואל ב ה׳:י״ז), ע״כ בחר מגבורי ישראל להיות אתו מוכנים למלחמה וחנה עם מקצתם במכמש שהיה בודאי מקום מצודה או מקום מעבר בהרים לבא בארץ בנימין, ומצאנו למטה שפלשתים חנו שם (ט״ז) ומן המעבר יצאו להלחם (כ״ג), ואלף איש נתן ביד יהונתן וצוה עליו להתעכב בגבע בנימין ששם נציב פלשתים בצריח, ויהונתן להחרידם ולהראותם שבני ישראל אינם יראים מהם וגם להסיר מעל עמו חרפה כזאת שבעיר מושב המלך יתיצב נציבם, הכהו עם אנשי החיל אשר אתו; ומזה נראה ברור ששאול לא היה כ״כ בחור בשנים כשנמשח, והיה לו כבר בן ראוי להיות שר צבא, ומה שהנחתי שהיה בן נ׳ שנה נכון, ואם מצאנו למעלה בחור וטוב, רוצה לומר בחור במדות לא בשנים, וכן משרת משה מבחריו (בהעלתך) ר״ל מן הנבחרים במשרתיו הסרים אל משמעתו והיושבים עמו ללמוד תורתו ונביאותו ע״ד בני הנביאים דאליהו, ואין לפרש מבחריו מנערותו לפי שיהושע לא היה במדין עם משה, צא וחשוב השנים ותמצא שבשוב משה למצרים היה יהושע כבן נ׳ שנה.
ובעודו בגלגל, בעת חידוש המלוכה1, וַיִּבְחַר-ל֨וֹ שָׁא֜וּל שְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִים֮ גיבורים2 מִיִּשְׂרָאֵל֒ להיות מוכנים לשמשו בעת הצורך3 במלחמה4, ועשה שאול שני ראשים5, וַיִּהְי֨וּ עִם-שָׁא֜וּל עצמו אַלְפַּ֗יִם גיבורים בְּמִכְמָשׂ֙ וּבְהַ֣ר בֵּֽית-אֵ֔ל, וְאֶ֗לֶף גיבורים הָיוּ֙ עִם-י֣וֹנָתָ֔ן בנו בְּגִבְעַ֖ת בִּנְיָמִ֑ין, וְאת יֶ֣תֶר הָעָ֔ם שהיו תשושי כח6, שִׁלַּ֖ח שאול אִ֥ישׁ לְאֹהָלָֽיו כי לא רצה להכביד על ישראל7:
1. רד״ק, אברבנאל.
2. רלב״ג.
3. מצודת דוד.
4. אברבנאל.
5. אברבנאל.
6. מהר״י קרא.
7. רלב״ג.
תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ג) וַיַּ֣ךְ יוֹנָתָ֗ן אֵ֣ת נְצִ֤יב פְּלִשְׁתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר בְּגֶ֔בַע וַֽיִּשְׁמְע֖וּ פְּלִשְׁתִּ֑ים וְשָׁאוּל֩ תָּקַ֨ע בַּשּׁוֹפָ֤ר בְּכׇל⁠־הָאָ֙רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר יִשְׁמְע֖וּ הָעִבְרִֽים׃
And Jonathan smote the garrison of the Philistines that was in Geba, and the Philistines heard of it. And Saul blew the horn throughout all the land, saying, "Let the Hebrews hear.⁠"
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּמְחָא יוֹנָתָן יַת אִסְטַרְטִיגֵי פְלִישְׁתָּאֵי דִי בְגִבְעֲתָא וּשְׁמָעוּ פְלִשְׁתָּאֵי וְשָׁאוּל תָּקַע בְּשׁוֹפָרָא בְּכָל אַרְעָא לְמֵימַר יִשְׁמְעוּן יְהוּדָאֵי.
את נציב פלשתים – סרדיוט שהיה להם על ישראל, והושיבוהו בגבעת בנימן.
ישמעו העברים – שמרדנו בפלשתים, וישמרו מהם.
The Philistine governor. They had a government official [who ruled] over Yisroel and they stationed him in Givas Binyomin.⁠1
Let the Hebrews hear. That we have rebelled against the Philistines and they should beware of them.
1. Yonatan assassinated him as an open act of rebellion against the Philistines (Radak).
נציב פלשתים אשר בגבע – נראה לי שמוסב לעיל על אחר כן תבא על גבעת האלהים אשר שם נציבי פלשתים (שמואל א י׳:ה׳).
ישמעו העברים – שמרדנו בפלשתים.
את נציב פלשתים – כבר פירשתיו. ויונתן הרגו כדי למרוד בפלשתים.
אשר בגבע – גבע אינו גבעת בנימן, כי שני מקומות היו, וכן כתוב בספר יהושע.
ושאול תקע – צוה לתקוע בכל הארץ, כמו: ויבן שלמה את הבית (מלכים א ו׳:י״ד), כי שאול לא יוצא מהגלגל.
ישמעו העברים – כדי שישמעו וישמרו מפלשתים. ועוד שיצאו למלחמה, כי ידע כי כאשר ישמעו פלשתים שנהרג נציבם יאספו להלחם עם ישראל.
אאת נציב פלשתים – ממונים ששמו עליהם פלשתים לגבות המס, כי היו משועבדים תחתיהם.
א. פירוש רי״ד על פסוקים ג׳-י״ב חסר בכ״י לייפציג 41, פריס 217, פריס 218, פרמא 2728. הוא הושלם כאן מכ״י לונדון 24896.
והנה היו ישראל אז תחת יד פלשתים עד שכבר שמו פלשתי׳ נציב בגבע בנימן למשול והכהו יהונתן ונודע לפלשתים והיו משתדלים לקחת נקמה מזה ושאול תקע בשופר בכל הארץ להשמיע לעברי׳ זה הענין למען יקחו עצה להמלט מידי פלשתים או להלחם עמהם.
והתועלות המגיעות מזה הספור הם אלו:
הראשון הוא במדות, והוא שראוי לאדם שלא ימסור עצמו לסכנות הלא תראה כי יונתן בהכותו נציבי פלשתים אשר בגבע בנימין כמעט שסכן כל ישראל לולי י״י שהיה לו ואין ראוי לאדם לסמוך על הנס כל שכן עם מה שהיה רואה מהפקד כלי המלחמה מישראל עד שלא נמצא חרב וחנית כי אם ביד שאול ויהונתן.
ויך יונתן את נציב פלשתים וגו׳. לפי שהיו הפלשתים מושלים בישראל היו להם נציבים בארץ ישראל, והם האנשים אשר היה להם היכולת וההנהגה מידי פלשתים למשול על ישראל ולגבות מהם במס. וזכר שיונתן כדי לחרחר ריב ומדון ולמרוד בפלשתים הרג את נציב הפלשתים אשר היה יושב בגבע ויודע הדבר הזה לפלשתים, ושאול צוה לתקוע בשופר להזהיר העם שישמרו מהאויבים (כי אין שלום אמר השם לרשעים) ולהאסף מקניהם הביתה, וגם כדי שיבואו אל המלך לעזור במלחמה:
נציב – ממונה העומד על ישראל לגבות המס.
ישמעו העברים – רצה לומר: בכדי שישאלו מה זה קול השופר, ידעו על ידי זה להיות נשמרים מן הפלשתים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ויך יונתן את נציב פלשתים עשה זאת שלא מדעת אביו, ומזה נסתבב כי שמעו פלשתים – ועל ידי כן ושאול תקע בשופר בכל הארץ – כי אחר ששלח את העם לאוהליו הוצרך להודיעם שישמעו להכין את עצמם למלחמה.
נציב – נציב ומצב חלוקים בענינם נציב הוא שר צבא המוציא והמביא כדעת רש״י ורד״ק, ויהונתן תרגם איסטרטיגי Stratego, ומקום מושב הנציב ואנשי החיל אשר אתו נקרא מצב, ואולי יש חילוק ג״כ בין מצב ומצבה, ומצב הם גבורי החיל והמצבה הוא המקום שחונים שם, ויהונתן אם עשה להחרידם אולי הכה הנציב לבדו, ואם להסיר חרפה מעל עמו אז הכה גם אנשי החיל שעמו.
והיו אז ישראל תחת יד פלשתים עד שכבר שמו נציב בגבע בנימין1, למשול שם ולגבות עבורם מס מישראל2, וכדי למרוד בפלשתים3 וַיַּ֣ךְ הרג4 יוֹנָתָ֗ן אֵ֣ת נְצִ֤יב פְּלִשְׁתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר היה בְּגֶ֔בַע, וזאת מבלי ששאול אביו ידע5, וַֽיִּשְׁמְע֖וּ על כך פְּלִשְׁתִּ֑ים, וְשָׁאוּל֩ אשר שלח את האנשים לאהליהם, הוצרך להודיעם שיכינו עצמם למלחמה, ולכן6 תָּקַ֨ע ציוה שאול לתקוע7 בַּשּׁוֹפָ֤ר בְּכָל-הָאָ֙רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר ואמר כך: יִשְׁמְע֖וּ הָעִבְרִֽים שמרדנו בפלשתים וְיִשָּׁמְרוּ מהם8, וכן יאספו מקניהם הביתה9 וְיֵצְאוּ למלחמה, כי ידע שאול שכאשר ישמעו פלשתים שנהרג נציבם יצאו להילחם נגד ישראל10:
1. רלב״ג, אברבנאל. ומקום זה אינו גבעת בנימין כי שני מקומות היו וכן כתוב בספר יהושע, רד״ק.
2. רלב״ג, רי״ד, אברבנאל, מצודת ציון.
3. רד״ק.
4. רד״ק.
5. מלבי״ם.
6. רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם.
7. רד״ק.
8. רש״י.
9. אברבנאל.
10. רד״ק.
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ד) וְכׇל⁠־יִשְׂרָאֵ֞ל שָׁמְע֣וּ לֵאמֹ֗ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ אֶת⁠־נְצִ֣יב פְּלִשְׁתִּ֔ים וְגַם⁠־נִבְאַ֥שׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בַּפְּלִשְׁתִּ֑ים וַיִּצָּעֲק֥וּ הָעָ֛ם אַחֲרֵ֥י שָׁא֖וּל הַגִּלְגָּֽל׃
And all Israel heard that Saul had smitten the garrison of the Philistines, and that Israel also had made himself repugnant to the Philistines. And the people were gathered together after Saul to Gilgal.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְכָל יִשְׂרָאֵל שְׁמָעוּ לְמֵימַר מְחָא שָׁאוּל יַת אִסְטַרְטִיגֵי פְלִישְׁתָּאֵי וְאַף אִתְגְרִי יִשְׂרָאֵל בִּפְלִשְׁתָּאֵי וְאִתְכְּנִישׁוּ עַמָא בָּתַר שָׁאוּל לְגִלְגָלָא.
וגם נבאש ישראל – נבאש ריחם בפלשתים, לשון שנאה.
אחרי שאול הגלגל – הוא שאמר לו שמואל וירדת לפני הגלגל (שמואל א י׳:ח׳).
And that Yisroel has become hateful. Literally, they have come in bad odor with the Philistines, an expression of hatred.
To follow Shaul to Gilgol. This is what Shemuel had said to him, "you shall go down to Gilgol ahead of me.⁠"1
1. Above 10:8.
נבאש ישראל בפלשתים – נתגרה ישראל בפלשתים.
שמעו לאמר – שמעו אשר נבאש.
נבאש – כתרגומו: איתגרי, כגון להבאישנו ביושב הארץ (בראשית ל״ד:ל׳), ושמע כל ישראל כי נבאשת את אביך (שמואל ב ט״ז:כ״א) דאבשלום.
ויצעקו – נתקבצו.
אחרי שאול הגלגל – מוסב על וירדת לפני הגלגל (שמואל א י׳:ח׳).
הכה שאול – כן חשבו השומעים כי שאול הכהו, או: צוה יהונתן להכותו.
נבאש – נתעב, כמו שמתעב האדם הדבר המבאיש.
אחרי שאול הגלגל – כי שם היה עדיין מזמן חדוש המלוכה.
נציב – שם נגזר מטעם מצב ומעמד.
והנה נאספו העם על זה הענין אל שאול בגלגל חרדו כל העם אחריו להאסף אליו ומיראתם נתחבאו קצת ישראל במערות ובמה שידמה להם וקצתם ברחו מעבר לירדן, ועוד היה שאול בגלגל חרדו כל העם אחריו להאסף עליו.
וכאשר שמעו ישראל שהכה שאול את נציב פלשתים, כי מה שעשה יונתן יוחס לשאול אביו להיותו העיקר, ושנבאש ישראל בפלשתים והמלחמה מעותדת לבוא, נאספו ונצעקו העם אחרי שאול הגלגל, כי עדין היה יושב שם מזמן חידוש המלוכה.
ויצעקו – ענין אסיפה הבאה בצעקת המאסף.
הכה שאול – אף שיונתן הכהו, יחשב לשאול, כי הוא המלך וכל דבר יקרא על שמו.
נבאש ישראל – נמאס ישראל בעיני פלשתים, כדרך שממאסין בדבר הנבאש.
ויצעקו – נאספו אחרי שאול ללכת הגלגל.
וכל רצה לומר ועל ידי כן שמעו כל ישראל כי הכה שאול את נציב פלשתים כי אחר שחזק מעשה יונתן והכין את העם למלחמה נתיחס הדבר אליו,
וגם נבאש כי אם היה זה מעשה איש אחד מהעם לא היה בזה קצף על כולם, לא כן אחר שנעשה על ידי המלך שהמליכו כל ישראל נבאש העם כולו בפלשתים – ועל ידי כן ויצעקו נאספו ישראל מצד א׳.
אחרי שאול הגלגל – אף על פי שמכמש מקום מצודה הוא, נטשו שאול וירד הגלגל עם אלפים אנשי חילו לעשות כמה שאמר לו שמואל, והעם ר״ל עם המלחמה שחנכו עצמם לשלוף חרב ולירות בקשת ובקלע.
וְכָל-יִשְׂרָאֵ֞ל שָׁמְע֣וּ לֵאמֹ֗ר שאומרים הִכָּ֤ה הרג שָׁאוּל֙1 אֶת-נְצִ֣יב פְּלִשְׁתִּ֔ים, וְגַם-נִבְאַשׁ נתעב2 ונמאס3 יִשְׂרָאֵ֖ל בַּפְּלִשְׁתִּ֑ים בעיני פלשתים4 ושונאים אותם5, והבינו ישראל כי המלחמה עתידה לבוא, ולכן6 וַיִּצָּעֲק֥וּ נאספו7 הָעָ֛ם ללכת8אַחֲרֵ֥י שָׁא֖וּל אל הַגִּלְגָּֽל כי מזמן חידוש המלוכה עדיין היה יושב שם9:
1. אף שיונתן הכהו, יחשב לשאול, כי הוא המלך וכל דבר יקרא על שמו, מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר כי אחר שחיזק שאול את מעשה יונתן בנו והכין את העם למלחמה נתיחס הדבר אליו.
2. רד״ק.
3. מצודת דוד. ור״י קרא בעקבות תרגום יונתן מבאר ״נבאש״ – נתגרה.
4. מצודת דוד.
5. כך משמע מרש״י.
6. אברבנאל.
7. רלב״ג, מצודת ציון.
8. מצודת דוד.
9. אברבנאל.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ה) וּפְלִשְׁתִּ֞ים נֶאֶסְפ֣וּ׀ לְהִלָּחֵ֣ם עִם⁠־יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁלֹשִׁ֨ים אֶ֤לֶף רֶ֙כֶב֙ וְשֵׁ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ פָּרָשִׁ֔ים וְעָ֕ם כַּח֛וֹל אֲשֶׁ֥ר עַל⁠־שְׂפַֽת⁠־הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב וַֽיַּעֲלוּ֙ וַיַּחֲנ֣וּ בְמִכְמָ֔שׂ קִדְמַ֖ת בֵּ֥ית אָֽוֶן׃
And the Philistines assembled themselves together to fight with Israel, thirty thousand chariots, and six thousand horsemen, and people as the sand which is on the sea-shore in multitude. And they rose and encamped in Michmas, eastward of Beth-aven.
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּפְלִשְׁתָּאֵי אִתְכְּנִישׁוּ לְאַגָחָא קְרָבָא בְיִשְׂרָאֵל תְּלָתִין אַלְפִין רְתִיכִין וְשִׁתָּא אַלְפִין פָּרָשִׁין וְעַמָא כְּחָלָא דְעַל כֵּיף יַמָא לִסְגֵי וּסְלִיקוּ וּשְׁרוֹ בְמִכְמַשׁ מַדְנַח בֵּית אָוֶן.
קדמת בית און – במזרח בית און.
To the east of Beis Oven. [קִדְמַת] meaning the east of Beis Oven.
קדמת בית און – יש אומר בית און הוא בית אל ועל שם שעבדו לאון עבודה זרה נקרא סופו כך, ולעיל אמר במכמש ובהר בית אל (שמואל א י״ג:ב׳), ואמר תקעו שופר בגבעה חצוצרה ברמה (הושע ה׳:ח׳). ולא נראה לי כי בית און מקום אחר קרוב למזרחה של בית אל, וקרוב לו במקצת שנאמר ביהושע וישלח יהושע אנשים מיריחו העי אשר עם בית און מקדם לבית אל, ויאמר אליהם לאמר עלו ורגלו את-הארץ ויעלו האנשים וירגלו את העי (יהושע ז׳:ב׳).
והפלשתים גם כן בעבור אשר הרגו את נציבם נאספו להלחם עם ישראל עם רכב ועם פרשים וצבא רב:
בית און – כן כתיב בספרים כ״י בלא מקף.
קדמת – למזרחה של בית און.
ופלשתים נתאספו מצד השני, וספר שהיו ישראל בסכנה,
א. מצד רבוי מחנה פלשתים שלשים אלף רכב וכו׳,
ב. מצד שבאו עד קיצם כי חנו במכמש שהתיעדה למושב המלך כמ״ש אלפים במכמש, עד שתיכף שכנו בקרית מלך רב.
שלשים אלף רכב – גוזמא ע״ד מאתים שקלים משקל שער אבשלום וארבעים אלף ארוות סוסים דשלמה (מלכים א ה׳:ו׳), ואין להעמיק החקירה בדברים כאלו שאינם מעלים ולא מורידים ושאי אפשר לעמוד עליהם, לא כן ימי מלכות שאול (פסוק א׳) שמהם נלמוד סדר הדורות וימי עולם מיום הבראות אדם על הארץ עד עכשו מלבד כמה קושיות הנולדות אם נניח שמלך ב׳ שנים בלבד, וגם תיבות בן שנה שאול במלכו אומרות דרשנו.
וּפְלִשְׁתִּ֞ים נֶאֶסְפ֣וּ | לְהִלָּחֵ֣ם עִם נגד -יִשְׂרָאֵ֗ל, כאשר במחנה פלשתים היו שְׁלֹשִׁ֨ים אֶ֤לֶף רֶ֙כֶב֙ מרכבות וְשֵׁ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ פָּרָשִׁ֔ים, וְכן עָ֕ם רב כַּח֛וֹל אֲשֶׁ֥ר עַל-שְׂפַֽת-הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב, וַֽיַּעֲלוּ֙ פלשתים וַיַּחֲנ֣וּ בְמִכְמָ֔שׂ קִדְמַ֖ת במזרח1 בֵּ֥ית אָֽוֶן:
1. רש״י, מצודת דוד. והיו ישראל בסכנה, מצד רבוי מחנה פלשתים שהיו שלושים אלף רכב, וכן מצד שבאו למכמש שהיתה מיועדת למקום המלך, מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ו) וְאִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֤ל רָאוּ֙ כִּ֣י צַר⁠־ל֔וֹ כִּ֥י נִגַּ֖שׂ הָעָ֑ם וַיִּֽתְחַבְּא֣וּ הָעָ֗ם בַּמְּעָר֤וֹת וּבַֽחֲוָחִים֙ וּבַסְּלָעִ֔ים וּבַצְּרִחִ֖ים וּבַבֹּרֽוֹת׃
When the men of Israel saw that they were in straits — for the people were distressed — then the people hid themselves in caves, and in thickets, and in rocks, and in holds, and in pits.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וֶאֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל חֲזוֹ אֲרֵי עָקַת לְהוֹן אֲרֵי אִידְחַק עַמָא וְאִטַמָרוּ עַמָא בִּמְעָרָתָא וּבִמְצָדָתָא וּבִשְׁקִיפֵי כֵיפַיָא וּבִמְעָרַת טִינָרָא וּבְגוּבַיָא.
ובחוחים – מקום קבוצת חוחים, שפני בלעז.
ובצרחים – פליישיץ בלעז.
ובבורות – גומות.
In thorn bushes. A place where thorns are concentrated; espineid in Old French.
In the towers. Pleisiz in Old French.
And in pits. Cisterns.
(ו-ז) ויתחבאו העם במערות ובחוחים ובסלעים ובצריחים ובבורות.
ויש בהן שעברו את הירדן ארץ גד וגלעד – כלו׳ יש מהם שנתחבאו במערות ובחוחים ובסלעים ובצריחים ויש בהן שעברו את הירדן ארץ גד וגלעד וברחו להם שם.
בחוחים – תירג׳ יונתן במצודתא.
צריחים – איניא צריך לפרש כאן מהו שכבר פירשתיו בספר שופטים (ר״י קרא שופטים ט׳:מ״ו).
א. כן כנראה צ״ל. במהדורת עפנשטיין (כנראה על פי כ״י קירכהיים): ״אינו״.
כי נגש – כמו נוגש, ניתן מן נותן. ומצינו במסורת שמנו נגש עם נגש אל הערפל (שמות כ׳:י״ז), יען כי נגש העם הזה (ישעיהו כ״ט:י״ג), לשון הגשה והקרבה, כי נגשו פלשתים להלחם בישראל.
ובחוחים – מתחלק לב׳ חלקים, ובחוחים כמו כשושנה בין החוחים (שיר השירים ב׳:ב׳). ופירש מנחם חוחים הם הפחתים ושיחים. והשיבו דונש כי חווחים וחוחים אחד הן כמו דודים ודוודים, וישימו את ראשיהם בדודים (מלכים ב י׳:ז׳), ובצלחת (דברי הימים ב ל״ה:י״ג) והוא מקום אסיפת קוצים.
ובחוחים – תרגומו: ובמצדתא, ובצריחים – תרגומו: ובמערת טינרא, ובבורות – גומות. ובצריחים – פליישריץ בלעז.
כי נגש העם – נדחק, בעבור שבא להם הדבר פתאום.
ובחוחים – במצדות, כמו שתרגם יונתן: ובמצדתא.
ובצריחים – במקומות הגבוהים, כמו: ויבואו אל צריח (שופטים ט׳:מ״ו).
כי נגש העם – פירוש: כי עם ישראל היה נגש ונדחק מרוב עם פלשתים.
נגש – הטעם נדחק.
ואמרו ואיש ישראל ראו כי צר לו כי נגש העם, פירשוהו המפרשים שנדחק מפחד האויבים, ואני אחשוב כי נגש העם חוזר לפלשתים, רוצה לומר שעם הפלשתים אשר זכר (ועם כחול אשר על שפת הים) נגש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, על דרך (שמות ה׳ י״ג) והנוגשים אצים.
כי נגש העם – בשי״ן שמאלית וכן תרגם יונתן ופירש רד״ק.
צר – מלשון צרה.
נגש – נדחק ונלחץ, כמו: נגש והוא נענה (ישעיהו נ״ג:ז׳).
ובחוחים – בין הקוצים, כמו: כשושנה בין החוחים (שיר השירים ב׳:ב׳).
ובצריחים – מגדלים גבוהים, וכן: צריח בית אל (שופטים ט׳:מ״ו).
כי נגש העם – נלחצו מפלשתים.
ויתחבאו – החביאו את עצמן.
(ו-ז) השאלות:
תחלה אמר שישראל צעקו אחרי שאול ופה אמר שהתחבאו ומה זה שאמר וכל העם חרדו אחריו?
ואיש ספר כי איש ישראל ראו והרגישו בצרתם וזה מארבעה טעמים,
א. כי נגש העם – כי כבר נגשו מפלשתים שחנו על עריהם ולחצו אותם בענין שכבר היתה המדינה בידם,
ב. כי ויתחבאו העם שהאלף שהיה במכמש לא לחמו רק התחבאו במערות ובחוחים מיראתם.
ואיש ישראל וגו׳ – איש ישראל הם הבלתי יוצאים למלחמה כי אם לצורך גדול ונשארים על אדמתם לעבדה ולשמרה, וראו עצמם בצרה כי העם ר״ל עם המלחמה שולפי חרב נגשׂו כלו׳ נפל פחד הפלשתים עליהם ונָֽשְתָה גבורתם עד כי נתחבאו במערות וגו׳.
ובצריחים – ממה שסופר לנו (שופטים ט׳:מ״ט) שאבימלך הצית צריח בית אל ברית באש נראה שהיו בנינים עשוים מעץ ומשם יריעו אף יצריחו על האויבים, וגם בלשון ערבי צַרְחְ ענינו עופל ובחן.
ובברות – בית חפור מתחת לארץ וכן כי שמו אתי בבור (וישב).
וְאִ֨ישׁ ואנשי יִשְׂרָאֵ֤ל רָאוּ֙ כִּ֣י צַר-ל֔וֹ שהם בצרה1, וזאת כִּ֥י היות והדבר בא אליהם פתאום2, היה נִגַּ֖שׂ הָעָ֑ם נדחק ונלחץ מרוב פלשתים3, וַיִּֽתְחַבְּא֣וּ הָעָ֗ם אשר בְּמִכְמָשׂ4 בַּמְּעָר֤וֹת וּבַֽחֲוָחִים֙ בין הקוצים5 וּבַסְּלָעִ֔ים וּבַצְּרִחִ֖ים מגדלים גבוהים6 וּבַבֹּרֽוֹת ובגומות7:
1. כך משמע ממצודת ציון.
2. רד״ק.
3. רי״ד, רד״ק, מצודת ציון. ואברבנאל מבאר את הפסוק אחרת ולפיו, העם הכוונה לפלשתים, נִגַּשׂ להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, כמו שכתוב (שמות ה׳ י״ג) ״והנוגשים אצים״.
4. מלבי״ם.
5. רש״י, מצודת ציון. ור״י קרא ורד״ק ביארו כמו תרגום יונתן ״במצדות״.
6. רד״ק, מצודת ציון.
7. רש״י, מהר״י קרא.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ז) וְעִבְרִ֗ים עָֽבְרוּ֙ אֶת⁠־הַיַּרְדֵּ֔ן אֶ֥רֶץ גָּ֖ד וְגִלְעָ֑ד וְשָׁאוּל֙ עוֹדֶ֣נּוּ בַגִּלְגָּ֔ל וְכׇל⁠־הָעָ֖ם חָֽרְד֥וּ אַחֲרָֽיו׃
Now some of the Hebrews had gone over the Jordan to the land of Gad and Gilead; but as for Saul, he was yet in Gilgal, and all the people followed him trembling.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וִיהוֹדָאֵי עֲבָרוּ יַת יַרְדְנָא לְאַרַע גָד וְגִלְעָד וְשָׁאוּל עַד כְּעַן בְּגִלְגָלָא וְכָל עַמָא אִיתְכְּנִישׁוּ בַתְרוֹהִי.
עברו את הירדן ארץ גד – לברוח מפני פלשתים, שהפלשתים היו בארץ כנען בעבר הירדן ימה.
חרדו אחריו – מהרו ללכת אחריו.
Crossed the Yardein to the land of Gad. To escape from the Philistines, because the Philistines were in the land of Canaan on the west side of the Yardein.
Hurried after him. They hurried to go after him.⁠1
1. I.e., to join forces with Shaul.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

עברו את הירדן – בורחים להמלט בארץ גד וגלעד – מפני פלשתים.
עודנו בגלגל – מצפה לשמואל שיבא ביום השביעי בזמנו.
חרדו אחריו – מיהרו ללכת אחריו. ותרגומו: ואיתכנשו.
ולי נראה: ששאול עצמו חרד ופחד מאוד כשקרבו פלשתים ויחנו במכמש מקום ששאול שם, שנאמר לעיל ויהיו עם שאול אלפים במכמש (שמואל א י״ג:ב׳) לכן חרד הוא תחילה וגם העם – אשר עמו חרדו אחריו – ראו כי נגש העם ויתחבאו (שמואל א י״ג:ו׳) וגם עברו הירדן.
ועברים עברו – מקצתם התחבאו, ומקצתם עברו את הירדן וברחו שם, והשאר חרדו אחרי שאול.
וחרדו – עניינו התנועעו, כמו: ויחרדו זקני העיר לקראתו (שמואל א ט״ז:ד׳), ואמר: ארץ גד וגלעד, ולא זכר ארץ ראובן, אולי הם הקרובים לירדן.
ומפני זה התחבאו עם ישראל במערות ובחוחים, רוצה לומר במקומות הגבוהים, וגם כן מהעברים קצתם עברו את הירדן ארץ גד והגלעד בורחים מהמלחמה, ושאול היה עודנו בגלגל וכל העם הנשאר חרדו אחריו, רוצה לומר התנועעו אחרי שאול. ואפשר לפרש וכל העם חרדו אחריו שכל עם ישראל היו חרדים ומתלוננים אחרי שאול, באמרם שהוא הבאיש את ריחם בעיני פלשתים כי היו על זה חרדים ופוחדים. וכתב רד״ק שזכר שעברו הבורחים דרך הירדן ארץ גד וגלעד ולא זכר ארץ ראובן, אולי היו הם הקרובים לירדן ולכן לא ברחו שמה וברחו לארץ גד וגלעד הרחוקים. וזכר כל זה להגיד גודל הנס אשר הגדיל השם לעשות עמהם, בהיות ישראל מספר ונער יכתבם וחרדים ופוחדים מאד ועם כל זה הושיעם האל יתברך וגאלם מיד חזק מהם:
עודנו – מלשון עוד.
חרדו – מהרו בחרדה, כמו: ויחרדו זקני העיר לקראתו (שמואל א ט״ז:ד׳).
ועברים עברו – אמר בלשון הנופל על הלשון, והוא מדרך צחות, ורצה לומר: קצתם מישראל עברו הירדן וברחו לארץ גד וגלעד.
עודנו בגלגל – ולא ירד עדיין לקראת המלחמה.
וכל העם – אשר לא נתחבאו ולא ברחו, חרדו ללכת אחריו למלחמה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ג. ועברים שהיו קרובים אל הירדן לא התאספו לעזרת שאול רק עברו את הירדן לברוח,
ד. מה ששאול עודנו בגלגל שתחת שהיה ראוי שיצא לקראת האויב בל יניחהו ללכוד את עריו לא עשה מאומה רק ישב בגלגל ועל ידי כן וכל העם שהיו עמו חרדו אחריו רצה לומר שמהרו בחרדה ללכת אחריו, היינו שאצו עליו שיעבור חלוץ והם אחריו על האויב ובל ישב בגלגל.
ועברים עברו – השתמש בלשון נופל על לשון, אולי בפי העמים נקראו עברים גם מחמת הכנתם מטבעם לשנות מושבם ולעבור ממקום למקום.
חרדו אחריו – הוא ירד לבדו לגלגל להמתין על שמואל והניח גבוריו במכמש, רק הם עזבו מצבם והלכו אחריו חרדים על נפשם.
וְחלק אחר1 מן הָעִבְרִ֗ים עָֽבְרוּ֙ אֶת-הַיַּרְדֵּ֔ן לברוח מהפלשתים2, וברחו אל3 אֶ֥רֶץ גָּ֖ד וְגִלְעָ֑ד הרחוקה4, וְשָׁאוּל֙ עוֹדֶ֣נּוּ עוד היה5 בַגִּלְגָּ֔ל שלא ירד עדיין לקראת המלחמה6 כי היה מצפה לשמואל שיבוא ביום השביעי7 כפי שאמר8, וְכָל שאר -הָעָ֖ם אשר לא נתחבאו ולא ברחו9, חָרְד֥וּ מיהרו ללכת10 אַחֲרָֽיו למלחמה11:
1. רד״ק, מצודת דוד.
2. רש״י, מהר״י קרא.
3. מצודת דוד.
4. אברבנאל.
5. מצודת ציון.
6. מצודת דוד.
7. מהר״י קרא.
8. ראה מצודת דוד לעיל פרק י׳ פס׳ ח׳.
9. רד״ק.
10. רש״י, מהר״י קרא, מצודת דוד.
11. מצודת דוד. מלבי״ם מבאר שעם ישראל היו בצרה מפני ד׳ דברים: א׳ שפלשתים לחצו אותם בענין שכבר היתה המדינה בידם, ב׳ שהאלף איש שהיו במכמש לא לחמו רק התחבאו במערות ובחוחים מיראתם, ג׳ האנשים שהיו קרובים אל הירדן לא התאספו לעזרת שאול, אלא עברו את הירדן לברוח, ד׳ ששאול היה עדיין בגלגל ולא עשה מאומה ועל ידי כן כל העם שהיו עמו חרדו אחריו, רצה לומר שמהרו בחרדה ללכת אחריו, היינו שאצו עליו שיעבור חלוץ והם אחריו על האויב ולא ישב בגלגל.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ח) [וַיּ֣וֹחֶל׀] (וייחל) שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים לַמּוֹעֵד֙ אֲשֶׁ֣ר שְׁמוּאֵ֔ל וְלֹא⁠־בָ֥א שְׁמוּאֵ֖ל הַגִּלְגָּ֑ל וַיָּ֥פֶץ הָעָ֖ם מֵעָלָֽיו׃
And he waited seven days, according to the set time that Samuel had appointed, but Samuel did not come to Gilgal; and the people scattered from him.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאוֹרִיךְ שַׁבְעָא יוֹמִין לְזִימְנָא דַאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל וְלָא אָתָא שְׁמוּאֵל לְגִלְגָלָא וְאִיתְבַּדַר עַמָא מֵעִילַוֹהִי.
ויוחל – המתין.
למועד אשר שמואל – הרי זה מקרא חסר תיבה אחת: למועד אשר שם שמואל, או: למועד אשר לשמואל, ודוגמא לו: ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול (שמואל ב ד׳:ב׳) – היה לו לכתוב לבן שאול, אף כאן: אשר לשמואל, שאמר לו: שבעת ימים תוחל עד בואי אליך (שמואל א י׳:ח׳).
He waited. He waited.⁠1
Till the time set by Shemuel. This verse has a missing word. [The verse means to say], "till the appointed time set by Shemuel,⁠" or "to the appointed time of Shemuel.⁠" An example of this is, "And two men, officers of troops were the son of Shaul.⁠" Scripture should have written, "were to the son of Shaul.⁠"2 Here too, "which was set by Shemuel,⁠" who had said to him, "Wait seven days until I come to you.⁠"3
1. See Bereshit 8:10.
2. II Shemuel 4:2.
3. Above 10:8.
(ח-ט) ויוחל שבעת ימים למועד אשר יעדו – שמואל שאמר לו: וירדת לפני הגלגל והנה אנכי יורד אליך להעלות עולות לזבוח זבחי שלמים שבעת ימים תוחל עד בואי אליך (שמואל א י׳:ח׳), שלא תעמוד כנגד פלשתים ולא תלחם ולא תעלה עולה וזבח עד בואי אליך.
ולא בא שמואל הגלגל – למועד, ויאמר שאול הגישו אלי העולה וגו׳.
ויוחל – אאוד אטינדור בלעז.
שבעת ימים – כאשר אמר לו שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך (שמואל א י׳:ח׳).
למועד אשר שמואל – זה המקרא קצר אשר – שם שמואל – לשאול.
ורבינו פירש: אשר לשמואל – כמו ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול (שמואל ב ד׳:ב׳), לבן שאול.
ויפץ – מן הפיץ.
וייחל – כן כתיב, וקרי ויוחל. והכתיב כמו: ויחל עוד שבעת ימים (בראשית ח׳:י׳), והקרי ויוחל מבניין הפעיל, והענין אחד.
למועד אשר שמואל – חסר, ור״ל למועד אשר אמר שמואל. וכן תרגם יונתן: לזמנא דאמר ליה שמואל.
ויפץ העם מעליו – פועל עומד, וכן: ויפץ העם בכל ארץ מצרים (שמות ה׳:י״ב).
למועד אשר שמואל – מקרא קצר הוא ופתרונו למועד אשר נתן שמואל, והוא מה שאמר לו בתחלת מלכותו, וירדת לפני הגלגל, שמאז צוהו על דבר זה.
למועד אשר שמואל – אשר אמר שמואל זה שוה הטעם עם אמרנו למועד שמואל כשבא הלמ״ד לסמיכות.
והנה הוחיל שאול שבעת ימים למועד אשר הגביל לו שמואל באמרו אליו וירדת לפני הגלגל והנה אנכי יורד אליך להעלות עולות לזבוח זבח שלמים שבעת ימים תוחל עד בואי אליך, וכאשר הגיע היום השביעי וראו העם כי לא בא שמואל נפוצו מעל שאול מרוב פחדם ויראתם וידמה כי שאול להגיע אליו הנבואה העלה העולה והשלמים כאשר ראה כי לא בא שמואל ולא די שלא הועיל אבל נמנעה גם כן נבואת שמואל להודיע אותו מה יעשה ואיך יתנהג בענין זאת המלחמה לפי שכבר עבר על מצות הש״י במה שצוהו על ידי שמואל נביאו שיוחיל שבעת ימים עד באו אליו אך לא חטא במה שהעלה העולות והשלמים והוא זר כי אז היה מותר לזר להקריב בבמת יחיד כמו שנתבאר בסוף זבחים.
וייחל שבעת ימים למועד וגו׳. זכר שחכה שאול שבעת ימים בגלגל למועד אשר שמואל, רוצה לומר אשר אמר שמואל.
וייחל – ויוחל קרי.
ויוחל – ענין המתנה, כמו: ויחל עוד (בראשית ח׳:י׳).
ויוחל – המתין שבעת ימים מעת בואו אל הגלגל.
למועד אשר שמואל – כמו למועד אשר אמר שמואל, רצה לומר: להזמן שקבע לו שמואל מאז משחו למלך כמו שכתוב למעלה (שמואל א י׳:ח׳).
ויפץ העם – נתפזרו והלכו ממנו.
ויוחל מבואר שהיה לשאול ארבע התנצלות על שלא שמר את דברי שמואל שא״ל שבעת ימים תוחיל עד בואי אצלך,
א. רוב הסכנה שהרגישה עליו כמו שספר בשני כתובים הקודמים,
ב. כי המתין שבעת ימים למועד אשר (יבא שמואל ולא בא שמואל (מלת בא נמשך גם למעלה) וחשב שלא צוהו רק להמתין ז׳ ימים לא יותר ושמקצת יום הז׳ ככולו,
ג. ויפץ העם מעליו והתירא כי יותר לבדו.
ויפץ העם מעליו – התחילו אנשי המלחמה להפרד וללכת להתחבאות עד כי לא נשארו מהם כי אם שש מאות.
וַיּ֣וֹחֶל (וייחל כתיב) | והמתין1 שאול שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים לַמּוֹעֵד֙ אֲשֶׁ֣ר אמר לו2 שְׁמוּאֵ֔ל3, וְכאשר הגיע היום השביעי וראו העם כי4 לֹא-בָ֥א שְׁמוּאֵ֖ל אל הַגִּלְגָּ֑ל במועד שנקבע5, וַיָּ֥פֶץ נתפזרו והלכו6 הָעָ֖ם מֵעָלָֽיו ממנו7, והתיירא שאול להישאר לבדו8:
1. רש״י.
2. תרגום יונתן, רד״ק.
3. כאשר אמר לו ״שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך״ לעיל פרק י׳ פס׳ ח׳, רש״י, מהר״י קרא, רי״ד, מצודת דוד. וחשב שאול שלא ציווהו רק להמתין שבעה ימים ולא יותר, ושמקצת יום השביעי ככולו, מלבי״ם.
4. רלב״ג.
5. ר״י קרא.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ט) וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל הַגִּ֣שׁוּ אֵלַ֔י הָעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִ֑ים וַיַּ֖עַל הָעֹלָֽה׃
And Saul said, "Bring to me the burnt-offering and the peace-offerings.⁠" And he offered the burnt-offering.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר שָׁאוּל קְרִיבוּ לְוָתִי עֲלָתָא וְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא וְאַסֵיק עֲלָתָא.
הגישו אלי העולה – זר מותר להקריב בבמה.
Bring me the burnt-offering. A non-kohein is permitted to sacrifice on a high place.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ויעל העולה – קרא לכהן והעלה העולה, ועבר על ציויו של שמואל.
הגישו אלי העולה – כי שמואל אמר לו שהוא יבא אליו שם לסוף שבעת ימים להעלות עולות לזבוח זבחי שלמים (שמואל א י׳:ח׳), ואמר לו: שבעת ימים תוחל עד בואי אליך (שמואל א י׳:ח׳), וכאשר ראה שאול כי לא בא ביום השביעי בבקר להעלות העולה, וכבר הכין העולה והשלמים כמו שאמר לו שמואל, אמר שאול שיגישו אליו העולה והשלמים כי הוא יעלה אותם. וחטא בזה כי היה לו להוחיל כל היום עד הערב, כי הוא בזמנו בא, בו ביום, כמו שנאמר: ויהי ככלותו (שמואל א י״ג:י׳). אבל בהקריבו קרבן והוא זר לא חטא בזה, כי היתר הבמות היה אז וזר מקריב בבמת יחיד.
וכראות שאול שלא בא שמואל ושהעם בהתמהמהו היה נפץ מעליו והולך העלה העולות
השאלות: למה עבר שאול על דברי הנביא?
ד. ויאמר שאול כי בכ״ז לא התחיל מלחמה בלא שמואל רק העלה העולה שהוא לחלות את פני ה׳ שיעזרהו, וחשב ששמואל לא צוהו רק שלא ילחם עד יודיעהו מה יעשה, לא על שלא יקריב קרבן.
וכאשר ראה שאול כי לא בא שמואל ביום השביעי בבוקר להעלות העולה, וכבר הכין העולה והשלמים כמו שאמר לו שמואל1, קרא שאול לכהן2, וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל הַגִּ֣שׁוּ אֵלַ֔י את הָעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִ֑ים, וַיַּ֖עַל הָעֹלָֽה וחשב שאול ששמואל לא ציוהו רק שלא ילחם עד שיודיעהו מה יעשה, ולא שלא יקריב קרבן3, אבל טעה שאול ולמעשה חטא בזה, שהיה לו להמתין כל היום עד הערב, כי באמת שמואל הגיע אז4:
1. רד״ק.
2. מהר״י קרא.
3. מלבי״ם.
4. רד״ק. ואולם לעניין הקרבת זר בבמה לא חטא שאול, כי זר מותר לו להקריב בבמה, רש״י, רד״ק.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(י) וַיְהִ֗י כְּכַלֹּתוֹ֙ לְהַעֲל֣וֹת הָעֹלָ֔ה וְהִנֵּ֥ה שְׁמוּאֵ֖ל בָּ֑א וַיֵּצֵ֥א שָׁא֛וּל לִקְרָאת֖וֹ לְבָרְכֽוֹא׃
And it came to pass that, as soon as he had finished offering the burnt-offering, behold, Samuel came; and Saul went out to meet him, that he might salute him.
א. לְבָרְכֽוֹ א=לְבָרֲכֽוֹ (חטף)
תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה כְּשֵׁיצָיוּתֵיהּ לְאַסָקָא עֲלָתָא וְהָא שְׁמוּאֵל אָתָא וּנְפַק שָׁאוּל לָקֳדָמוּתֵיהּ לְמִשְׁאַל בִּשְׁלָמֵיהּ.
ויצא שאול לקראתו לברכו – פתרונו: לשאול בשלומו וכן תירג׳ יונתן למישאל בשלמיה.
לברכו – להקביל פניו ולשאול בשלומו.
לברכו – לתת לו שלום, כמו: כי תמצא איש לא תברכנו (מלכים ב ד׳:כ״ט). וכן תירגם יונתן: למשאל בשלמיה.
ובכלותו להעלות אותם בא שמואל ושאול יצא לקראתו לתת לו שלום ולברכו.
לברכו – לתת לו שלום, כן תרגם יונתן.
ויהי בעוד לא הספיק להקריב השלמים בא שמואל.
וַיְהִ֗י כְּכַלֹּתוֹ֙ לְהַעֲל֣וֹת את הָעֹלָ֔ה ועדיין לא הספיק להקריב את השלמים1, וְהִנֵּ֥ה שְׁמוּאֵ֖ל בָּ֑א לגלגל, וַיֵּצֵ֥א שָׁא֛וּל לִקְרָאת֖וֹ לְבָרֲכֽוֹ להקביל פניו ולשאול בשלומו2:
1. מלבי״ם.
2. תרגום יונתן, מהר״י קרא, רד״ק, מצודת דוד.
תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יא) וַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֡וּל כִּֽי⁠־רָאִ֩יתִי֩ כִֽי⁠־נָפַ֨ץ הָעָ֜ם מֵעָלַ֗י וְאַתָּה֙ לֹֽא⁠־בָ֙אתָ֙ לְמוֹעֵ֣ד הַיָּמִ֔ים וּפְלִשְׁתִּ֖ים נֶאֱסָפִ֥ים מִכְמָֽשׂ׃
And Samuel said, "What have you done?⁠" And Saul said, "Because I saw that the people had scattered from me, and that you did not come within the appointed days, and that the Philistines assembled themselves together against Michmas.
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר שְׁמוּאֵל מָה עֲבַדְתָּא וַאֲמַר שָׁאוּל אֲרֵי חֲזֵיתִי אֲרֵי אִתְבַּדַר עַמָא מֵעִלַוַי וְאַתְּ לָא אָתֵיתָא לִזְמַן יוֹמִין וּפְלִשְׁתָּאֵי אִתְכַּנָשׁוּ לְמִכְמָשׁ.
מה עשית – הלא אמרתי לך: הנני יורד אליך להעלות (שמואל א י׳:ח׳) העולה – אני אעלה אותה, ולא אתה.
למועד הימים – בתחלת היום.
What have you done? Did I not say to you, "I will go down to you to offer the burnt-offering?⁠" I will offer it up, and not you.
At the appointed day. At the beginning of the [appointed] day.
מה עשית – הרגיש שהעלה העולה וכעס.
כי נפץ – כמו מפץ אתה לי (ירמיהו נ״א:כ׳).
נאספים מכמש – והשעה דחוקה לכך.
מה עשית – ידע בדרך נבואה כי העלה העולה.
ויאמר שמואל מה עשית – פירוש: אני אמרתי לך הנני יורד אליך להעלות העולה, אני אעלה אותה ולא אתה.
ואתה לא באת למועד הימים – שאיחרתה הרבה, סברתי שלא תבוא היום.
ושאלו שמואל מה עשית? והוא השיבו שהעלה העולה לשלשה סבות. האחת לפי שהוא שמואל לא בא למועד הימים, והוא מועד השבעת ימים אשר אמר לו שיוחיל עד בואו. והשנית שפלשתים נאספים מכמש והעם היה נפץ מעליו.
מה עשית – כי הלא אמרתי לך שתוחיל עד בואי, ואני אעלה העולה.
למועד הימים – לזמן הימים שקבעת.
ויאמר שאול – השיב ארבע התנצלות הנז׳,
א. כי ראיתי כי נפץ העם מעלי
ב. שאתה לא באת למועד הימים
ג. שפלשתים נאספים מכמש והם קרובים אליו וחשב שיבואו עדיו ורצה על כל פנים לחלות פני ה׳.
ופלשתים נאספים מכמש – תפשו מקום מצודתי שעזבו אנשי מלחמתי.
ושמואל ידע בדרך נבואה כי העלה שאול את העולה1, וַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל לשאול מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ?! הלא אמרתי לך הנני יורד אליך להעלות העולה, אני אעלה אותה ולא אתה!⁠2 וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֡וּל עשיתי זאת כִּֽי-רָאִיתִי֩ כִֽי-נָפַ֨ץ הָעָ֜ם מֵעָלַ֗י, וְאַתָּה֙ לֹא-בָ֙אתָ֙ לְמוֹעֵ֣ד לזמן3 הַיָּמִ֔ים שקבעת4 בתחילת היום5, וּפְלִשְׁתִּ֖ים נֶאֱסָפִ֥ים למלחמה עלינו בְּמִכְמָֽשׂ והשעה דחוקה6, והם באים נגדינו ורציתי לחלות את פני ה׳7:
1. רד״ק.
2. רש״י, רי״ד, מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. רש״י.
6. מהר״י קרא.
7. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יב) וָאֹמַ֗ר עַ֠תָּ֠ה יֵרְד֨וּ פְלִשְׁתִּ֤ים אֵלַי֙ הַגִּלְגָּ֔ל וּפְנֵ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ לֹ֣א חִלִּ֑יתִי וָֽאֶתְאַפַּ֔ק וָאַעֲלֶ֖ה הָעֹלָֽה׃
Therefore I said, 'Now the Philistines will come down upon me to Gilgal, and I have not entreated the favor of Hashem', so I forced myself and offered the burnt-offering.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזרמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמָרִית כְּעַן יֶחֱתוּן פְלִשְׁתָּאֵי לְוָתִי לְגִלְגָלָא וּקְדָם יְיָ לָא צַלֵיתִי וְאִתְחַסְנֵית וְאַסְקֵית עֲלָתָא.
ואתאפק – נתחזקתי על רצוני, שהיה לבי אומר להמתין לך, על כרחי העמדתי את לבי ואעלה העולה.
So I forced myself. I overcame my will, for my heart told me to wait for you, and against my will I suppressed my heart, and offered the burnt-offering.⁠1
1. Shaul realized that it was not proper for him to offer the sacrifice. But he saw that the people who had gathered became impatient and began to desert him for his not taking action. Therefore, in desperation he overcame his inclination to wait longer for Shemuel’s arrival and acted against his better judgment.
ופני י״י לא חליתי – לא בקשתי.
ואתאפק ואעלה העולה – ומשהתאפקתי עצמי שבעת ימים שהוחלתי שתבוא ואתה לא באת והעליתי עולה.
ואתאפק – כל שבעת הימים שהוחלתי שתבא ולא באת, ואעלה העולה. (ערוגת הבושם חלק ב׳ עמ׳ 35-34 בשם ״ולשון רשב״ם״)⁠א
א. ערוגת הבושם מקדים לפירוש רשב״ם: ״פי׳ ואתאפק שלא להעלות העולה עד בואך ולא באת ואעלה העולה.⁠״
ופני י״י לא חליתי – עדיין לא התפללתי.
ואתאפק – התאפק כבר מהעלות. נראה לי זהו תמיד השחר העולה לחלות את פני י״י1 שיקח ברצון מידי ויצליחני. ושמא עולת נדבה היתה.
חליתי – מן חלה.
ולשון מתאפק לשון חיזוק הוא שאדם מתגבר על יצרו, כמו גאוה אפיקי מגינים (איוב מ״א:ז׳).
1. השוו ללשון הפסוק בזכריה ז׳:ב׳.
לא חליתי – ע״י העולות היתה תפלתם ברוב.
ואתאפק – התחזקתי ועברתי על רצוני ועל מצותך, כי כל לשון התאפקות לחזק לבו לעבור על רצונו.
ואתאפק – פירוש: על רצוני, שהיה לבי נושא ונותן אם אקריב העולה או אמתין ונתחזקתי והעליתי.
הסבה השלישית שפחד אולי ירדו פלשתים אליו הגלגל, ולפי שפני ה׳ לא חלה והיה מוכן להענש אם לא יתדבק באל יתברך לכן העלה העולות, כי היו הקרבנות אמצעי וסבה גדול להדבק בשם יתברך, ואמר ואתאפק, רוצה לומר התחזקתי ועברתי על רצוני ועל מצותך.
חליתי – התפללתי, כמו: ויחל משה (שמות ל״ב:י״א).
ואתאפק – ואתחזק, כמו: ולא יכול יוסף להתאפק (בראשית מ״ה:א׳).
עתה ירדו – הואיל ונאספו, בודאי ירדו ובעל כרחי אלחם עמהם עד לא חליתי פני ה׳ בעת הבאת הקרבן.
ואתאפק – לזה התחזקתי לעבור על רצוני ולבל המתן עוד, ואעלה העולה לחלות את פני ה׳ בעת העלותי, עד לא ירדו פלשתים.
השאלות:
לשון ואתאפק בא תמיד על שמונע את עצמו מעשות איזה דבר לא על העושה?
ד. ואתאפק רצה לומר שבכ״ז התאפקתי ולא התחלתי במלחמה רק ואעלה העלה לא זולת, שדמיתי שעל זה לא נצטויתי, נמצא הי״ל ב׳ התנצלות מצד האונס, שהוא הא׳ והג׳, והתנצלות הב׳ והד׳ הוא טענת טעות שטעה בפירוש דברי שמואל, בחשבון הימים ושחשב שלא נצטוה שלא יקריב קרבן בלעדיו.
ירדו וגו׳ – יבאו עלי במקום בלתי הגון להתיצב נגדם.
ופני ה׳ לא חליתי – ד׳ לשונות של תפלה הן – התחנן, התפלל, חלה את פני, בקש מאת; התחנן הוא בקש למצא חן בעיני ה׳ או בני אדם בספר שבחם טרם נשאל מהם דבר, וכן ואתחנן וגו׳ כי מי אל בשמים ובארץ וגו׳; התפלל, דון דין בעצמו ומצוא חטאתו ובקש רחמים על נפשו, וכן בפרשת עקב (ט׳:כ״ו) ואתפלל אל ה׳ וגו׳ אל תפן אל קשי העם הזה וגו׳; חלה את פני, מלשון פנים המורה זעף (אכפרה פניו, וישלח) וחלה מלשון חולה וחלוש, החליש והשקיט זעף ע״י תפלה, וכן (תשא) ויחל משה את פני ה׳ וגו׳ למה ה׳ יחרה אפך; בקש מאת, כמשמעו שאול שאלה; וכאן בחר במליצת ופני ה׳ לא חליתי כאומר ידעתי שהוא קוצף עלינו כי שאלנו לנו מלך וחפצתי לשכך כעסו בעולה.
ואתאפק – לבי היה אומר לי שלא לעשות, רק השעה צריכה לכך ועשיתי נגד רצוני.
וָאֹמַ֗ר, עַ֠תָּה הואיל ונאספו, בודאי1 יֵרְד֨וּ פְלִשְׁתִּ֤ים אֵלַי֙ אל הַגִּלְגָּ֔ל ובעל כרחי אלחם עמהם2, וּפְנֵ֥י יְהוָ֖ה עדיין3 לֹ֣א חִלִּ֑יתִי ביקשתי4 ע״י עולה5 ותפילה6, וָֽאֶתְאַפַּ֔ק ונתחזקתי על רצוני, וכנגד ליבי שהיה אומר לי להמתין לך7 וָאַעֲלֶ֖ה העלתי את הָעֹלָֽה8: ס
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. ר״י קרא.
5. רד״ק.
6. מצודת ציון.
7. רש״י, רי״ד, מצודת דוד, מצודת ציון. ור״י קרא ביאר ומשהתאפקתי עצמי שבעת ימים שהוחלתי שתבוא ואתה לא באת, העליתי עולה. ומלבי״ם מבאר התאפקתי ולא התחלתי במלחמה רק ״ואעלה העולה״, שחשבתי שעל זה לא נצטויתי.
8. מלבי״ם מבאר ששאול מונה כאן ארבעה סיבות לכך שלא שמר את דברי שמואל: א׳ שהיתה סכנה גדולה מצד הפלשתים, ב׳ כי המתין שבעת ימים שיבוא שמואל ולא בא שמואל, כי חשב שלא צוהו רק להמתין ז׳ ימים לא יותר, ושמקצת יום הז׳ ככולו. ג׳ שהעם נפוץ מעליו והתיירא שיוותר לבד, ד׳ שבכל זאת לא התחיל במלחמה בלא שמואל, אלא רק העלה העולה שהוא לחלות את פני ה׳ שיעזרהו, וחשב ששמואל ציווהו רק שלא ילחם עד שיודיעהו מה יעשה, ולא שלא יקריב קרבן.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזרמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יג) וַיֹּ֧אמֶר שְׁמוּאֵ֛ל אֶל⁠־שָׁא֖וּל נִסְכָּ֑לְתָּ לֹ֣א שָׁמַ֗רְתָּ אֶת⁠־מִצְוַ֞ת יְהֹוָ֤הי״י֤ אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ךְ כִּ֣י עַתָּ֗ה הֵכִ֨ין יְהֹוָ֧הי״י֧ אֶת⁠־מַֽמְלַכְתְּךָ֛ אֶל⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל עַד⁠־עוֹלָֽם׃
And Samuel said to Saul, "You have done foolishly; you have not kept the commandment of Hashem your God which He commanded you. For now Hashem would have established your kingdom upon Israel forever,
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְשָׁאוּל טְפֵישְׁתָּא לָא נְטַרְתָּא יַת תַּפְקֵידְתָּא מֵימְרָא דַייָ אֱלָהָךְ דְפַקְדָךְ אֲרֵי כְעַן אַתְקִין יְיָ יַת מַלְכוּתָךְ עַל יִשְׂרָאֵל עַד עָלְמָא.
כי עתה – לפני עשותך זאת.
הכין י״י את ממלכתך עד עולם – שכשפוסקין לו גדולה לאדם, פוסקין לו ולדורותיו (בבלי מגילה י״ג:).
For now. Before you had done this,
Adonoy would have established your kingship … forever. Because when a high position is assigned to a person, it is assigned to him and to his descendants.⁠1
1. See Maseches Megillah 13b.
כי עתה הכין י״י את ממלכתך – פתר׳: כי עתה אילו היית תוחיל עד שאבוא הכין י״י את ממלכתך.
הכין י״י – אוריית אפייטיר בלעז. אילו שמרת מצותו.
ורבותינו אמרו: הכין – לפני עשותך זאת.
עד עולם – כשפוסקין גדולה לאדם פוסקין לו ולדורותיו.
נסכלת – כי כבר ראית מה שאמרתי לך ולישראל הכל מתקיים, ועתה כי לא האמנת שאבא בזמני, כפרת בי ובנבואתי ולא שמרת את מצות י״י אלהיך אשר צוך על ידי, שאני אמרתי לך ולישראל בשמו: ולא תמרו את פי י״י (שמואל א י״ב:י״ד), והנה אתה מרית את פיו, כי מה שאני אומר פיו ודברו הוא, ואני אמרתי לך שתוחל לי להעלות העולות. וכאשר לא עשית כן, ופחדת כדבריך, הנה מרית את פי י״י וסלקת בטחונו מלבך, כי חשבת שלא תושע אתה וישראל אם תוחיל עוד.
אל ישראל – כמו: על ישראל, וכן: וימליכוהו אל הגלעד (שמואל ב ב׳:ט׳).
נסכלת – יש בכאן שאלה ותשובה מצורף למה שנתחזק עוד יותר בעון עמלק, ורמז זה דוד במזמור כאשר בא אל בת שבע (תהלים נ״א:ב׳), עם מה שהעירנו בענין מהכותב מלכים, ואלה כולם ענינים אין ראוי לגלותם פה וימצא בגביע כי עתה הכין י״י.
והנה גינהו שמואל על אשר לא שמר מצות השם אשר צוהו על יד נביאו שמואל ואמר לו שזה העון יהיה סבה שלא תקום מלכותו ותנתן המלוכה לאיש אחר וזה האיש שנתנה לו המלוכה הוא דוד לפי מה שהתבאר אחר זה, וכבר יספק מספק ויאמר איך יתכן שיאמר שמואל לשאול כי עתה הכין י״י את ממלכתך על ישראל עד עולם וכבר התבאר מברכות יעקב לבניו כי המלוכה תהיה לשבט יהודה ואם היתה המלוכה לשאול עד עולם לא יתכן שיתקיים הייעוד הזה שייעד יעקב, והנה התר זה הספק איננו ממה שיקשה לפי מה שנאמר וזה כי אמרנו עד עולם יתכן שיובן עד זמן רחב כמאמר חנה וישב שם עד עולם שהרצון בו כמו נ׳ שנה וכן מ״ש בתורה ועבדו לעולם הרצון בו עולמו של יובל כמו שבארנו שם ולפי הענין היה הרצון בזה המאמר כי הש״י הכין ממלכת שאול באופן שתתקיים זמן רחב לולי זה המרי שמנע ממנו הטוב ולא נתקיים המלוכה לו כ״א זמן מועט.
(יג-יד) אהשלישי הוא במצות והוא להודיע שאין ראוי לעבור על דברי הנביא הלא תראה כי שאול מפני שעבר על דברי שמואל נענש בשלא נתקיימה לו המלוכה כי אם זמן קצר.
א. תועלת זו מופיעה לאחר התועלת השניה המובאת בתועלות רלב״ג שמואל א י״ד:י״ד-כ׳.
ושמואל אמר לו נסכלת וגו׳, והנה בענין החטא הזה כתבו המפרשים כלם ששמואל אמר לו שיוחיל לו שבעת ימים שלמים, וששאול לא המתין כל השבעת ימים אבל ביום השביעי בבקר בעת העלאת העולות העלה אותם ושמואל בא מיד באותו יום השביעי, ולכן אמר נסכלת לא שמרת את מצות ה׳ אלהיך וגו׳, ולא היה החטא בהקריבו קרבן והוא זר, כי היו הבמות בזמן ההוא מותרות וזר מקריב בבמת יחיד. ואני אוסיף על דבריהם ששמואל אמר לשאול כאשר משחו שלשה דברים. האחד והנה אנכי ירד אליך להעלות עולות ולזבוח זבחי שלמים, ובזה הודיעו שעם היות היחיד מקריב בבמה הנה באותו זמן ומקום היה הרצון האלהי שלא יקריב כי אם שמואל. הדבור השני הוא שבעת ימים תוחל עד בואי אליך, רוצה לומר ששם בגלגל יקוה ויוחיל שבעת ימים, ולא עשה בזה הגבול בדיוק על שבעת הימים, אבל אמר עד בואי אליך, רוצה לומר יהיו שבעת ימים או יותר על כל פנים תוחיל עד בואי אליך, כל שכן אם היה הגבול השבעה ימים שאמר לו שמואל מכוון לזבחים שיזבח שבעת ימי מלואיו, לא שיקוה אותו שבעת ימים לבד כמו שזכרתי שם, ויהיה שבעת ימים דבק למעלה הימנו לזבוח זבח שלמים שבעת ימים, ואמרו אחר כך תוחיל עד בואי אליך הוא ענין בפני עצמו, שיחכה עד בואו ימים רבים או מעטים עד בואו, ומה שאמר כאן למועד אשר שמואל לא אמרו על המועד שחכה אותו כי אם על המועד שהגביל בזבחים. הדבור השלישי הוא והודעתי לך את אשר תעשה, רוצה לומר שלא יסכים בעצמו לעשות דבר מהמלחמה באותו מקום, כי לא הדבר כמו שיחשוב, אבל הנביא יודיעהו את אשר יעשה וזה להודיעו שתהיה תשועת המלחמה ההיא בדרך נס (כמו שהיה בענין יהונתן ונערו) וזרועו לא יושיע לו. והנה שאול במה שעשה חטא בשלשת הדברים האלה שצווה עליהם, אם במה שהעלה בעצמו העולה בהיות רצון השם שיהיה המקריב ביום ההוא הנביא שמואל ולא אחר, ואם במה שלא חכה עד בוא שמואל והיה לו לשום בטחונו באל יתברך ולהאמין בדבריו, ואחרי שהנביא אמר לו שיבוא היה ראוי שאם יתמהמה יחכה לו כי בוא יבוא ולא יאחר, כל שכן שלא קוה כל שבעת הימים אשר אמר לו שמואל, כי בבקר יום השביעי העלה העולה ובאותו יום בא שמואל שמה, ואם במה שהסכים לעשות המלחמה מבלי צווי הנביא, עם היות שאמר לו והודעתי לך את אשר תעשה, ועם היות שפחד מהפלשתים ונפץ העם מעליו היה לו לגול על ה׳ יפלטהו ושלא יצא מדברי הנביא ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל, ולפי שעבר על דברי הנביא היה חייב מיתה, כמו שאמר (דברים י״ח י״ט) והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו, כל שכן שהיה סבת זה אליו מיעוט האמנה והנטיה ממצות האל יתברך, והענין דומה לענין עוזא ששלח ידו בארון האלהים כי שמטו הבקר ויכהו שם האלהים, ולא מת כי אם על מיעוט אמונתו עם היות כוונתו לשם שמים כמו שאבאר בהגיעי שם בג״ה, וכן היה ענין שאול כאן שחטא במיעוט אמונה וספקו בדברי הנביא ובטח בדעתו ועבר במצות השם, ולהיות זה אליו בדבור הראשון שדבר אליו שמואל בשם ה׳ היה החטא יותר חמור כי סר מהר מהדרך אשר צוהו, ולכן אמר לו נסכלת ולא שמרת את מצות ה׳ וגו׳, רוצה לומר אתה חשבת שנתחכמת במה שעשית בזה והוא בהפך שנסכלת, וגם נסכלת שלא נתת לבך איך כל האותות אשר נתתי לך באו והיה לך אם כן להאמין בדבר שאבוא אליך כמו שאמרתי, ועוד שלא שמרת את מצות ה׳ והמרית את פי ה׳ והנטיה מדבר השם במלך הוא עון פלילי, ואמר כי עתה הכין ה׳ את ממלכתך וגו׳, להעיר על חטאתו במה שסר מהר מהדרך, כאומר הנה עתה הכין ה׳ את ממלכתך, רוצה לומר שעתה נמשחת למלך לעולם ומיד אחרי ההמלכה חטאת, ולכן אם חטאת מיד אחרי ההמלכה גם כן תיענש אחריה מיד.
נסכלת – מלשון סכלות וטפשות.
נסכלת – עשית סכלות במה שלא המתנת כל היום עד בואי.
את מצות ה׳ – כי דבר ה׳ היא, ולא מאלי אמרתי.
כי עתה – אם משמר היית מצות ה׳, אז עתה בזה הזכות היה ה׳ מכין מלכותך עד עולם.
ויאמר כו׳ נסכלת א״ל מה שחשבת להתחכם בשכלך על דברי ה׳, באמת נסכלת במה שלא שמרת את מצות ה׳ – כי לא היה לך לפרש פרושים ולסבור סברות רק לקיים בתמימות כדבר הנביא, ובאר לו שהפסיד בשתים,
א. העדר התועלת כי עתה הכין ה׳ את ממלכתך על ישראל רצה לומר שזה היה נסיון מה׳ ואם היית עומד בנסיון היה עתה משכורתך שהיה ה׳ מכין את ממלכתך בענין שהיה מלכותך נמשך עד עולם.
כי עתה הכין וגו׳ – נסיון גדול נסך ה׳ ואם היית עומד בו הראית בעצמך שמושל ברוחך אתה וכדאי והגון למשול על אחרים.
וַיֹּ֧אמֶר שְׁמוּאֵ֛ל אֶל-שָׁא֖וּל, חשבת להתחכם בשכלך על דברי ה׳1 אולם עשית ההיפך!⁠2 נִסְכָּ֑לְתָּ עשית מעשה סכלות3 שֶׁלֹ֣א שָׁמַ֗רְתָּ אֶת-מִצְוַ֞ת יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ךְ על ידי ולא המתנת כל היום עד בואי4, כִּ֣י אם היית עומד בניסיון5 ושומר את מצוות ה׳6 ומקיים את דברי הנבואה בתמימות מבלי להתחכם7, עַתָּ֗ה בזכות זו8, הֵכִ֨ין היה מכין9 יְהוָ֧ה אֶת-מַֽמְלַכְתְּךָ֛ אֶל-יִשְׂרָאֵ֖ל עַד-עוֹלָֽם10:
1. מלבי״ם.
2. אברבנאל.
3. מצודת דוד, מצודת ציון.
4. מצודת דוד. אברבנאל מבאר כי עניין שבעת הימים לא היה העיקר בציווי שמואל את שאול, אלא ההמתנה היתה העיקר שהיה עליו להמתין אפילו היה לוקח יותר משבעה ימים.
5. מלבי״ם.
6. ר״י קרא, מצודת דוד.
7. מלבי״ם.
8. מצודת דוד.
9. מצודת דוד.
10. כי כאשר פוסקין לו גדולה לאדם, פוסקין לו ולדורותיו (מגילה יג:), רש״י. ורלב״ג הקשה כיצד יתכן ששמואל אמר לשאול שהיה מלך לעולם, הרי יעקב ברך את יהודה שהמלכות תהיה מבניו? ותירץ שאין הכונה לעולם אלא לזמן מרובה, כמו שנאמר לגבי עבד נרצע ״ועבדו לעולם״ שהמשמעות היא לעולמו של יובל.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יד) וְעַתָּ֖ה מַמְלַכְתְּךָ֣ לֹֽא⁠־תָק֑וּם בִּקֵּשׁ֩ יְהֹוָ֨הי״י֨ ל֜וֹ אִ֣ישׁ כִּלְבָב֗וֹ וַיְצַוֵּ֨הוּ יְהֹוָ֤הי״י֤ לְנָגִיד֙ עַל⁠־עַמּ֔וֹ כִּ֚י לֹ֣א שָׁמַ֔רְתָּ אֵ֥ת אֲשֶֽׁר⁠־צִוְּךָ֖ יְהֹוָֽהי״יֽ׃
but now your kingdom shall not endure. Hashem has sought for Himself a man after His own heart, and Hashem has appointed him to be prince over His people, because you have not kept that which Hashem commanded you.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וּכְעַן מַלְכוּתָךְ לָא תִתְקַיֵם אַתְקֵין יְיָ קֳדָמוֹהִי גְבַר עָבֵיד רְעוּתֵהּ וּפַקְדֵיהּ יְיָ לְמֶהֱוֵי מַלְכָּא עַל עַמֵיהּ אֲרֵי לָא נְטַרְתָּא יַת דְפַקְדָךְ יְיָ.
ועתה ממלכתך לא תקום – שכן אמר משה בתורה: לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למען יאריך ימים וגו׳ (דברים י״ז:כ׳) – הא אם סר, לא יאריך ימים. ואם תאמר לא על מצות נביא נאמר, אלא על מצות התורה, הרי כבר נאמר: לשמור את כל דברי התורה הזאת (דברים י״ז:י״ט), ואחר כך: לבלתי רום לבבו ולבלתי סור מן המצוה (דברים י״ז:כ׳) – אפילו ממצות נביא.
But now, your kingship shall not endure. Because Moshe said so in the Torah, "[and] he does not stray from the commandment right or left, so that days of his reign are lengthy….⁠"1 Hence, if he does stray, the days [of his reign] will not be lengthy. And if you will argue that this was not said in reference to a Prophet's commandment, but only in reference to a commandment of the Torah, [I will answer that] it was already stated, "[and] to guard every word of this Torah" and afterwards, "that his pride not increase… and he turn not stray from the commandment"2 [to include] even a prophet's commandment.
1. Devarim 17:20.
2. Devarim 18:19. And now that you failed to obey the commandment of ‘ה to obey His word as delivered by His prophets, you will be held accountable for your actions.
ועתה – שלא זכית ממלכתך לא תקום – כמו שאמרתי: ואם הרע תרעו גם אתם גם מלככם תספו (שמואל א י״ב:כ״ה), ואומר לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל (דברים י״ז:כ׳) – אפילו מצות נביא.
בקש י״י לו – כבר ביקש ומצא לו מלך כרצונו.
בקש י״י לו איש כלבבו – ברוח נבואה אמר לו זה, אבל לא ידע שמואל עדיין מי הוא.
וכן: ועתה ממלכתך לא תקום – מבואר שזה שתי עתות, כי העתה לקוח רחב בעברי ובחכמות כמו שבאור ארוסטו׳ בס׳ השמע.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וזהו ועתה ממלכתך לא תקום, רוצה לומר בעתה ובזמן קצר ההמלכה חטאת גם כן בעתה ובזמן קצר אחר ההמלכה תלקה ותענש, והודיעו כי כבר (רוצה לומר כשעשית זה) בקש ה׳ איש כלבבו ורצונו שהוא דוד ויצוהו ה׳ לנגיד על עמו, לפי שאינך נשמע לדברי השם. והתבאר מזה שאין החטא כפי איכות המעשה כי אם להיותו נמשך ממיעוט אמונה ומרי פי ה׳ והנטיה ממצותיו, כי לא היה נענש שאול כל כך אם היה עובר אחת ממצות התורה כי אם בעבור שעבר המצוה אשר צוה האל יתברך ביחוד לו, ובהיותה המצוה הראשונה שנאמר לו, והותרה עם זה השאלה השנית:
ועתה – הואיל ולא שמרת, לא תתקיים ממלכתך.
בקש ה׳ לו – בעשותך זאת, בקש ה׳ לו איש העושה כלבבו ושומר מצותיו.
ויצוהו ה׳ – גזר עליו שהוא יהיה לנגיד.
ועתה
ב. עונש בפועל כי עתה לא לבד שלא יכין ה׳ את ממלכתך כי גם ממלכתך כמו שהוא עתה גם כן לא תקום כי נתנה ה׳ לאיש אחר בעונש על כי לא שמרת את אשר צוך ה׳ וגם אמר לו דע כי מה שחשבת בעברך על דברי, שמלכותך נמשך לענין טבעי, כפי תכסיסי המלחמה, ולכן לא בטחת בה׳ לידום לה׳ והתחולל לו, הוא סכלות כי אם היה מכין ה׳ את ממלכתך, שזה היה אם היית משליך יהבך עליו אז היה מתקיים עד עולם, ועתה שהוא ממלכתך המתיחס לך לא לה׳, כי נמשכת אחרי הסדור הטבעי ובטחת על תחבולות מלחמה לא תקום, כי עצת ה׳ היא נגדך אשר בקש ה׳ לו איש כלבבו אשר ימשך אחר רצונו יען שבך לא מצא חפץ.
בקש, ויצוהו – שניהם לשון עבר, בודאי כבר בקש וצוה, מאחר שנודע שלא הגון למלוכה אתה.
וְעַתָּ֖ה הואיל ולא שמרת1 את דברי הנבואה2, לא רק שלא יכין ה׳ את ממלכתך לעולם, אלא גם3 מַמְלַכְתְּךָ֣ זו לֹא-תָק֑וּם, כי נתנה ה׳ לאיש אחר4, וכבר5 בִּקֵּשׁ֩ יְהוָ֨ה ומצא6 ל֜וֹ אִ֣ישׁ כִּלְבָב֗וֹ השומר מצוותיו7, וַיְצַוֵּ֨הוּ וגזר עליו8 יְהוָ֤ה שהוא יהיה9 לְנָגִיד֙ עַל-עַמּ֔וֹ, וזאת כעונש על10 כִּ֚י לֹ֣א שָׁמַ֔רְתָּ אֵ֥ת אֲשֶֽׁר-צִוְּךָ֖ יְהוָֽה: פ
1. מצודת דוד.
2. שכן אמר משה בתורה ״לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למען יאריך ימים וגו׳ ״ (דברים י״ז כ׳), הא אם סר, לא יאריך ימים, ואם תאמר לא על מצוות נביא נאמר, אלא על מצות התורה? הרי כבר נאמר ״לשמור את כל דברי התורה הזאת״ (שם י״ט), ואחר כך ״לבלתי רום לבבו ולבלתי סור מן המצוה״ (שם כ׳), אפילו ממצוות נביא, רש״י, מהר״י קרא.
3. מלבי״ם.
4. מלבי״ם. והקב״ה אמר זאת לשמואל ברוח נבואה, אבל לא ידע שמואל עדיין מי הוא אותו האיש (דוד המלך ע״ה), רד״ק.
5. מהר״י קרא.
6. מהר״י קרא.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. מצודת דוד.
10. מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טו) וַיָּ֣קׇם שְׁמוּאֵ֗ל וַיַּ֛עַל מִן⁠־הַגִּלְגָּ֖ל גִּבְעַ֣ת בִּנְיָמִ֑ן וַיִּפְקֹ֣ד שָׁא֗וּל אֶת⁠־הָעָם֙ הַנִּמְצְאִ֣ים עִמּ֔וֹ כְּשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת אִֽישׁ׃
And Samuel arose, and went up from Gilgal to Gibeath-benjamin. And Saul counted the people that were present with him, about six hundred men.
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְקָם שְׁמוּאֵל וּסְלִיק מִן גִלְגָלָא לְגִבְעֲתָא דְבִנְיָמִין וּמְנָא שָׁאוּל יַת עַמָא דְאִשְׁתְּכָּחוּ עִמֵיהּ כְּשִׁית מֵאָה גַבְרָא.
הנמצאים עמו – כי העם נפוצו מעליו, ואלו נשתיירו.
Who were [still] with him. For the people had scattered from him, and these remained.
הנמצאים עמו – מן הנציבים.
ויקם שמואל – ושאול עמו, וכאשר היה בגבע בנימן ופקד העם הנמצאים עמו לא היו עמו אלא כשש מאות איש כי נפץ העם מעליו (שמואל א י״ג:י״א).
ויקם שמואל וגו׳ – ולא זכר שקם שאול עמו לפי שהוא מבואר כי לא בא שאול בגלגל כ״א בעבור שמואל שייעד לו שיבא אליו שם להודיע לו מה יעשה, והנה ספר שכל העם הנמצא עם שאול ויונתן בנו היו בגבע בנימן לא היו כ״א שש מאות איש כי השאר הלכו להם מרוב הפחד, והנה חנו פלשתים במכמש במקום שהיה שם שאול בתחלה ועשו להם שלשה ראשים להשחית ארץ ישראל כי היו עם רב מאד כמו שקדם.
ויקם שמואל ויען מן הגלגל וגו׳. זכר שקם שמואל ואין ספק שגם כן קם שאול עמו אבל זכר שמואל כי היה שאול נמשך אחריו, ויעלו גבעת בנימין לישב שם במקום גבוה ותלול ופקדו העם הנמצאים עמו.
ויקם שמואל – ושאול היה נמשך אחריו.
הנמצאים עמו – מאותן שלא נפוצו מעליו.
ויקם שמואל ושאול עמו,
ויעל כו׳ גבעת בנימין – ששם היה יונתן ואנשיו מבואר כי מאלף שהיו עם יונתן ומב׳ אלפים שהיו עם שאול לא נשארו רק שש מאות, ויתר העם נפוצו מעליהם. והנה יספר כי מטה ידם מאד במלחמה כפי הטבע,
א. מצד היותם מתי מספר שש מאות איש.
גבעת בנימן – פסוק קשה, מדוע לא עלה אל ביתו הרמתה? ושאול והעם שעמו שעכשו היו בגלגל מתי עלו אל גבע בנימין כמסופר לנו בפסוק שאחר זה? והשבעים הוסיפו בו תוספת ״ויקם שמואל וילך לו, ויעל שאול מן הגלגל גבעת בנימין״ ובגבע בנימין היה מקום מצב יהונתן בראשונה, וגם הוא מקום מצודה, ועלה שאול וחנה שם מאחר שפלשתים תפשו מכמש.
וַיָּ֣קָם שְׁמוּאֵ֗ל ושאול היה נמשך אחריו1, וַיַּ֛עַל מִן-הַגִּלְגָּ֖ל אל גִּבְעַ֣ת בִּנְיָמִ֑ן שם היו יונתן ואנשיו2, וַיִּפְקֹ֣ד שָׁא֗וּל אֶת-הָעָם֙ הַנִּמְצְאִ֣ים עִמּ֔וֹ שלא נפוצו מעליו3 והיו כְּשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת אִֽישׁ בלבד, כי יתר העם ברחו מרוב פחד4:
1. רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
3. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
4. רלב״ג.
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טז) וְשָׁא֞וּל וְיוֹנָתָ֣ן בְּנ֗וֹ וְהָעָם֙ הַנִּמְצָ֣א עִמָּ֔ם יֹשְׁבִ֖ים בְּגֶ֣בַע בִּנְיָמִ֑ן וּפְלִשְׁתִּ֖ים חָנ֥וּ בְמִכְמָֽשׂ׃
And Saul, and Jonathan his son, and the people that were present with them, were staying in Gibeath-benjamin; but the Philistines encamped in Michmas.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְשָׁאוּל וְיוֹנָתָן בְּרֵיהּ וְעַמָא דְאִשְׁתְּכַח עִמְהוֹן יַתְבִין בְּגִבְעֲתָא דְבֵית בִּנְיָמִן וּפְלִשְׁתָּאֵי שְׁרוֹ בְמִכְמָשׁ.
והנה היו כשש מאות איש לפי שנפץ העם מעליו והנה שם באותו גבע בנימין היה יושב גם כן יונתן והתחברו אם כן שניהם שם שאול ויהונתן עם העם אשר היה לשניהם, כי להיותם מעטים ראו יותר טוב להיות חברה וקבוץ אחד מהיותם בשני חלקים, ולכן באו כלם לגבעה עם היותם שם נפרדים שאול מיהונתן כמו שאזכור, ופלשתים חנו במכמש.
יושבים – היו מתעכבים בגבע.
ב. ושאול וכו׳ שהיה מחנה האויב קרובה אליהם כי המחנה כולה היתה במכמש עיר מלכות שאול כנ״ל.
וְשָׁא֞וּל וְיוֹנָתָ֣ן בְּנ֗וֹ וְהָעָם֙ הַנִּמְצָ֣א עִמָּ֔ם יֹשְׁבִ֖ים היו מתעכבים1 בְּגֶ֣בַע בִּנְיָמִ֑ן, וּפְלִשְׁתִּ֖ים חָנ֥וּ היו חונים קרוב אליהם2, בְמִכְמָֽשׂ:
1. מצודת דוד.
2. מלבי״ם.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יז) וַיֵּצֵ֧א הַמַּשְׁחִ֛ית מִמַּחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּ֖ים שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֑ים הָרֹ֨אשׁ אֶחָ֥ד יִפְנֶ֛ה אֶל⁠־דֶּ֥רֶךְ עׇפְרָ֖ה אֶל⁠־אֶ֥רֶץ שׁוּעָֽל׃
And the raiders came out of the camp of the Philistines in three companies: one company turned to the way that leads to Ophrah, to the land of Shual,
תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּנְפַק מְחַבְּלָא מִמַשְׁרִיתָא פְלִישְׁתָּאֵי תְּלָתָא מַשִׁירְיָן מַשְׁרִיתָא חֲדָא מִתְפַּנְיָא לְאוֹרַח עָפְרָה לְאַרְעָא דָרוֹמָא.
ויצא המשחית – אילו המשחיתים את הארץ שנפוצים על פני כל הארץ להרוג ולאבד לשלול שלל ולבוז בז. והמצב קורא המחנה על העיר לבלתי תת יוצא ובא1 ליושבי העיר.
1. השוו ללשון הפסוק במלכים א ט״ו:י״ז.
אל ארץ שועל – תרגומו: לארע דרומא.
ויצא המשחית – בני חיל הגבורים אוחזי חרבות ורמחים בידם, כי הם המשחיתים.
אל ארץ שועל – תרגם יונתן: לארעא דרומא, כמו שתרגם: בארץ שועלים (שמואל א ט׳:ד׳) גם כן – בארעא דרומא.
ויצא המשחית והם בני החיל הגבורים אחוזי חרב מלומדי מלחמה כי הם המשחיתים, ועשו מעצמם שלשה ראשים ליכנס כל אחד מהם בארץ ישראל להשחית בפאה מיוחדת, וארץ שועל הלך הראש האחד, ות״י לארע דרומא, וידמה שהיתה ארץ מלאה שועלים ולכן נקראה על שמם.
ראשים – חלקים.
המשחית – הם אחוזי חרב מלומדי מלחמה המשחיתים בעם.
ג. ויצא שכבר נפוצו המשחיתים שיצאו להשחית את הארץ לשלשה ראשים ולא היה לאל ידו לעצור בעדם.
המשחית – חלוץ יוצא לפניהם ומשחית עצי השדה להחריד בני ישראל.
וַיֵּצֵ֧א החיל הַמַּשְׁחִ֛ית הם גיבורי החיל, אחוזי חרב מלומדי מלחמה המשחיתים1, מִמַּחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּ֖ים והתחלקו לִשְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֑ים חלקים2, הָרֹ֨אשׁ החלק הָאֶחָ֥ד יִפְנֶ֛ה פנה אֶל-דֶּ֥רֶךְ עָפְרָ֖ה אֶל-אֶ֥רֶץ שׁוּעָֽל היא ארץ הדרום3:
1. ר״י קרא, רד״ק, מצודת דוד.
2. מצודת ציון (וכך בכולם).
3. תרגום יונתן, רד״ק. וכיוון שיצאו כבר להשחית לא היה יכול שאול לעצור בעדם, מלבי״ם.
תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יח) וְהָרֹ֤אשׁ אֶחָד֙ יִפְנֶ֔ה דֶּ֖רֶךְ בֵּ֣ית חֹר֑וֹן וְהָרֹ֨אשׁ אֶחָ֤ד יִפְנֶה֙ דֶּ֣רֶךְ הַגְּב֔וּל הַנִּשְׁקָ֛ף עַל⁠־גֵּ֥י הַצְּבֹעִ֖ים הַמִּדְבָּֽרָה׃
and another company turned the way to Beth-horon, and another company turned the way of the border that looks down upon the valley of Zeboim toward the wilderness.
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וּמַשְׁרִיתָא חֲדָא מִתְפַּנְיָא לְאוֹרַח בֵּית חוֹרוֹן וּמַשְׁרִיתָא חֲדָא מִתְפַּנְיָא לְאוֹרַח תְּחוּמָא דְמִסְתְּכֵי לְחֵילַת אַפְעַיָא לְמַדְבְּרָא.
גי הצבועים – שמצויין בו הצבועים, הוא ששנינו: רבי מאיר אומר: אף הצבוע.
ותרגם יונתן: אפעיא. וכן פירשו רבותינו ז״ל (בבלי בבא קמא ט״ז.): צבוע זה אפעה, מין שרץ רע ומזיק.
The Valley of the Tzvo'im. Where the Tzvo'im are found. This is the animal referred to by R. Meir when he said, 'also the '.⁠1צָּבוֹעַ Targum Yonatan renders, ''2אֲפָעַיָא and so did our Rabbis of sainted memory, explain, צָבוֹעַ is ,⁠3אֶפְעֶה a species of fierce and destructive animals.
1. Maseches Bava Kama 16a.
2. Perhaps it is the hyena or the fox.
3. A particular species of snake.
גי הצבעים – פי׳ שמע׳: מין נחשים, כתרגומו: אפעיא, אפעה – שרף מעופף. וזהו ששנינו בבבא קמא: ר׳ מאיר אומר אף הצבוע, צבוע זה אפעה. ופירש רבינו שרץ רע ומזיק. ונראה לי אפא זו אפעה, כגון שלפה דצה כמו דעצה ודעיץ את חוטריא.
על גי הצבעים – כתרגומו: לחילת אפעיא. וכן בדברי רבותינו ז״ל: ר׳ מאיר אומר: אף הצבוע, ואמרו: צבוע זה אפה. ופי׳ אפה – אפעה, כי כן מנהגם להסתיר אותיות הגרון, ונקרא האפעה צבוע לפי שעשוי בגווני׳ ובמיני הצבעים.
על גיאא הצבועים – תרגומו: לחילת אפעיא, פירוש: נחשים היו נמצאים כדאמר הוא צבוע הוא אפא.
א. כן בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 217, פריס 218, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י לוצקי 1010, ובנוסח שלנו: ״גי״.
הצבעים – סוג לחיות הטורפות כמו שהעיט סוג לעופות הטורפים.
והראש האחר פנה בית חורון שהיא פאה אחרת, והראש השלישי פנה דרך הגבול הנשקף על גיא הצבעים המדברה, ונקרא כן לפי שהיו שם אפעה הרבה, ולהם יקראו צבועים להיותם בעלי מראות וצבועים מגוונים מחולפים והם הנמצאים במדברה, וכן ת״י אפעה, ופירשו חכמינו ז״ל (בבא קמא פרק א׳ דף ט״ז ע״א) צבועה זו אפעה מין שרץ רע ומזיק:
הנשקף – ענין הבטה, כמו: בעד החלון נשקפה (שופטים ה׳:כ״ח).
גי – עמק.
הצבועים – בה היו צבועים, ואמרו רבותינו ז״ל (בבלי בבא קמא ט״ז.) שהוא אפעה, והוא בעל גוונים מחולפים כמנין ימות החמה, ולזה קרוי צבוע.
הנשקף – גבול ההוא היה נראה להעומד על גי הצבועים.
המדברה – מוסב על הדרך, לומר שהדרך יפנה המדברה.
וְהָרֹ֤אשׁ וחלק אֶחָד֙ יִפְנֶ֔ה פנה דֶּ֖רֶךְ בֵּ֣ית חֹר֑וֹן, וְהָרֹ֨אשׁ וחלק אֶחָ֤ד יִפְנֶה֙ פנה דֶּ֣רֶךְ הַגְּב֔וּל הַנִּשְׁקָ֛ף שהיה נראה לעומד1 עַל-גֵּ֥י הַצְּבֹעִ֖ים, ונקרא כך שמצויים בו צבועים2, ודרך הגבול הזו פנתה3 הַמִּדְבָּֽרָה אל המדבר: ס
1. מצודת דוד.
2. וכן פירשו רבותינו ז״ל (בבא קמא טז:) צבוע זה אפעה, מין שרץ רע ומזיק, רש״י. מעין נחשים, מהר״י קרא, רי״ד, מצודת ציון. ונקרא האפעה ״צבוע״ לפי שעשוי בגוונים ובמיני הצבעים, רד״ק.
3. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(יט) וְחָרָשׁ֙ לֹ֣א יִמָּצֵ֔א בְּכֹ֖ל אֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי⁠־[אָמְר֣וּ] (אמר) פְלִשְׁתִּ֔ים פֶּ֚ן יַעֲשׂ֣וּ הָעִבְרִ֔ים חֶ֖רֶב א֥וֹ חֲנִֽית׃
Now there was no smith found throughout all the land of Israel; for the Philistines said, "Lest the Hebrews make them swords or spears".
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאוּמַן עֲבֵיד זְיַן לָא מִשְׁתְּכַח בְּכָל תְּחוּם אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אֲרֵי אֲמָרוּ פְלִשְׁתָּאֵי דִלְמָא יַעְבְּדוּן יְהוּדָאִין סַיְפִין אוֹ רוֹמְחִין.
וחרש לא ימצא – לא היה מצוי בתחלת מלכות שאול, כי הפלשתים המושלים בישראל העבירו כל חרשי ברזל מישראל, פן יעשו כלי זיין להלחם.
A blacksmith was not to be found. I.e., was not available at the beginning of Shaul's reign, because the Philistines who ruled over Yisroel, eliminated all the iron smiths from Yisroel, lest they make weapons to wage war.
וחרש לא ימצא בכל גבול ישראל – דברי הסופר. מגיד שהפלשתים הערימו לבטל כל אומן עושה כלי זיין מעשותו לישראל משמלך שאול.
וחרש לא ימצא – יש לתמוה איך לא היו חרשי ברזל בישראל רבים? ויש לפרש לפי שפלשתים משלו בישראל שנים רבות, כי אף בימי שמשון מושיע ישראל אמרו: הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים (שופטים ט״ו:י״א), ואעפ״י שבימי שמואל נכנעו פלשתים ושבו הערים אשר לקחו פלשתים מישראלא לישראל (שמואל א ז׳:י״ד), אעפ״י כן מעת אשר זקן שמואל תחת ממשלתם היו, והיו להם נציבים בארץ ישראל אף בימי שמואל כמו שכתוב. ובעת משלם והיתה ידם תקיפה עליהם, הורידו פלשתים כל חרשי ברזל מן העברים לארץ פלשתים, ולא השאירו בארץ ישראל חרש ברזל אף לתקן כלי אומנות וכלי חרישה, כי אמרו פלשתים פן יעשו העברים חרב או חנית וימרדו בנו. מנהג כל ישראל בימים ההם לרדת ארץ פלשתים לתקן כלי אומנות וכלי חרישה.
ואפשר כי היו בארץ ישראל חרבות ורמחים וחניתות מאותם אשר נעשו קודם הזמן ההוא, אבל מעטים היו, ובמלחמה הזאת לא נמצא חרב וחנית ביד השש מאות אשר נשארו עם שאול וביד האלף אשר עם יהונתן, כמו שאמר: אשר את שאול ואת יהונתןב (שמואל א י״ג:כ״ב). ובלתי כלי זיין לא יתכן להם, אבל היו בידם קשתות, ומקלי יד, וקלעים, ורוב הגבורים ואנשי חיל באותו הזמן בחצים ובאבנים היתה מלחמתם, כמו שנאמר בספור גבורי דוד: מימינים ומשמאילים באבנים ובחיצים ובקשתג (דברי הימים א י״ב:ב׳), ונאמר במלחמת מואב: ויסובו הקלעים ויכוה (מלכים ב ג׳:כ״ה), ונאמר בדוד: וקלעו בידו (שמואל א י״ז:מ׳). ואעפ״י כן חסרון גדול היה אצלם כשלא היו נמצאים אצלם חרבות וחניתות.
והיה הספור הנה כי לא נמצא חרב וחנית ביד כל העם כי אם ביד שאול ויהונתן (שמואל א י״ג:כ״ב) להודיע כי לא בחרב ובחנית יהושיע י״י,⁠1 ולי״י לבדו התשועה. כי ישראל היו בלא חרב וחנית ולא היו אלא אלף ושש מאות איש, ופלשתים היו שלשים אלף רכב, וששת אלפים פרשים, ועם כחול הים (שמואל א י״ג:ה׳), והיתה תשועה גדולה ביום ההוא עד כי נסו פלשתים (שמואל א י״ד:כ״ב) מפני ישראל, והכום ישראל מכה גדולה.
כי אמר – כן כתיב, וקרי: אמרו, והכתיב על דרך כלל, והקרי על דרך פרט.
1. השוו ללשון הפסוק בשמואל א י״ז:מ״ז.
א. כן בכ״י וטיקן 71.
ב. כן בכ״י וטיקן 71.
ג. כן בכ״י וטיקן 71.
והנה זכר כי בכל ארץ ישראל לא היה נמצא חרש ברזל או יהיה זה כן לפי מה שאחשוב כי למיעוט המצא הברזל בארץ ישראל כמו שהוא מפי רבים היום לא היו בישראל חרשי ברזל ולזה היו צריכים לרדת אל הפלשתים לתקן להם כלי החרישה ועבודת האדמה ולא הניחו הפלשתים שישב בישראל חרש פלשתי ליראתם שמא יעשו העברים חרב או חנית וימרדו בהם כי הפלשתים היו עדיין מושלים בישראל ממשלה וזה היה סבה שביום המלחמה לא נמצא חרב וחנית לאחד מן הנערים שהיו את שאול ויהונתן בנו ונמצא החרב והחנית לשאול וליהונתן לבדם.
וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל וגו׳. הקדים הכתוב לספר שלא היה קודם לזה נמצא חרש ברזל בכל גבול ישראל, לפי שהפלשתים בהיותם מושלים בהם מנעו אותם החרשים מהמצא בכל הארץ כדי שלא יעשו החרשים לישראל חרב וחנית להלחם בם, כי עם בהיות ששמואל נלחם בפלשתים הנה להיותם מושלים בהם קודם לזה שנים רבות בימי שמשון ועלי ואחרי זקנת שמואל היו להם נציבים בארץ והם היו מונעים מהמצא בתוכם חרש ברזל לסבה הנזכרת, עד שאפילו לתקן כלי האומניות וכלי חרישה לא היה אתם.
אמר – אמרו קרי.
וחרש – אומן ברזל.
פן יעשו וכו׳ – ולזה לא הניחו להיות בהם חרש ברזל.
(יט-כא) ד. וחרש שלא היה אפשר כלל שיכינו כלי מלחמה כי לא נמצא חרש ברזל בכל ארץ ישראל, עד שבעת הצטרכו ללטוש את כלי מחרישתם היו מוכרחים או לרדת לארץ פלשתים, או שלטשום עם הכלי שי״ל פיות הרבה, הגם שאין זה מעשה אומן, כי ההכרח לחצם לזה, ומסבה זו, (כב) והיה ביום מלחמת במלחמה הלזו שנולדה להם פתאום לא היה להם כולם (זולת לשאול ויונתן) חרב וחנית, ומלחמת שוה בסמוך ובנפרד כמו משמרת.
כי אמרו פלשתים – אחר מלחמת שילה שלקחו הארון והחריבו משכן ה׳ ונמס לב בני ישראל, ופלשתים רדו בם בחזקה.
וְלא ניתן היה להכין כלי מלחמה כי1 חָרָשׁ֙ ואומן ברזל2 לֹ֣א יִמָּצֵ֔א לא היה מצוי בתחילת מלכות שאול3 בְּכֹ֖ל אֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֑ל שהעבירו אותם משם הפלשתים שהיו מושלים בישראל4, כִּֽי-אָמְר֣וּ (אמר5 כתיב) הַפְלִשְׁתִּ֔ים פֶּ֚ן יַעֲשׂ֣וּ הָעִבְרִ֔ים חֶ֖רֶב א֥וֹ חֲנִֽית כלי זין להילחם נגדנו6 ולמרוד בנו7:
1. מלבי״ם.
2. מצודת ציון.
3. רש״י.
4. רש״י.
5. ״אמר״ בכתיב, ובקרי ״אמרו״, כי הכתיב מדבר על כלל הפלשתים, והקרי על דרך הפרט, רד״ק.
6. רש״י.
7. רד״ק.
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כ) וַיֵּרְד֥וּ כׇל⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל הַפְּלִשְׁתִּ֑ים לִ֠לְט֠וֹשׁ אִ֣ישׁ אֶת⁠־מַחֲרַשְׁתּ֤וֹ וְאֶת⁠־אֵתוֹ֙ וְאֶת⁠־קַרְדֻּמּ֔וֹ וְאֵ֖ת מַחֲרֵשָׁתֽוֹ׃
All the Israelites would go down to the Philistines, every man, to sharpen his plowshare, and his coulter, and his axe, and his mattock.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּנְחָתוּ כָל יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא פְלִשְׁתָּאֵי לְחָרָפָא גְבַר יַת פְּרָשֵׁיהּ וְיַת סִיכַת פַּדָנֵיהּ וְיַת כּוּלְבֵיהּ וְיַת עוּשְׁפֵיהּ.
וירדו כל ישראל הפלשתים – וכשהיו ישראל צריכין לחרשי ברזל ללטוש איתים וקרדומות ומחרישות, היו זקוקים לירד אל ארץ פלשתים.
מחרשתו – שוק בלעז.
אתו – קולטרא בלעז.
קרדומו – בשגור בלעז.
מחרשתו – פישויירא בלעז.
And all of Yisroel would go down to the Philistines. And when Yiroel needed iron smiths to sharpen mattocks, axes and tools, they had to go down to the land of the Philistines.
His plowshare. Soc in Old French.
His mattock. Coltre in Old French.
His axe. Besague in Old French.
His tools. Fosoir in Old French.
וירדו כל ישראל הפלשתים – שמתוך שלא הניחו פלשתים חרש בכל גבול ישראל היו צריכין לרדת לארץ פלשתים לתקן איש מחרישתו ואת איתו.
מחרשתו – שחופרין בו שדות, קולניר בלעז.
ואת אתו – שו״ק בלעז. ושמעוןא חיברו עיניין חרבותם לאיתים – ופירושו כלי ברזל העשוי כמין כף.
קרדומו – כשאגור בלעז.
ואת מחרשתו – מרא פושוייר בלעז. ושמ׳ פירשו: כלי שמהפך בו חפירת שדה.
א. כן בכ״י ברסלאו 104, פריס 163. בכ״י פריס 162: ושמואל.
וירדו כל ישראל פלשתים – פי׳: ארץ פלשתים, וכן תירגם יונתן: לארע פלשתאי.
ללטוש – לחדד.
מחרשתו – הוא כלי ברזל שחורשין בו.
ויונתן תרגם: פרשיה, וכן תרגם במלמד הבקר (שופטים ג׳:ל״א) – בפרשיה דתורא.
אתו – הוא הכלי שחופרין בו.
ויונתן תרגם: סיכת פדניה, ר״ל יתד השוורים, והוא יתד ברזל. אולי היה להם יתד שמכניסין בעול לחבר שני השוורים יחד, לפיכך תרגם: פדניה, כי פדנא דתורי הנזכר בגמרא פירושו צמד בקר. וכן תרגם צמד בקר (שמואל א י״א:ז׳) – פדן דתורי. וגם אותו הכלי צריך לחדדו בראשו הא׳, ושמעתי כי בלשון ישמעאל קורין למחרישה: סכא.
קרדומו – הוא הכלי שחוטבין בו העצים.
ותרגם יונתן: כולבי. ובבראשית רבה: ונבלה שם שפתם (בראשית י״א:ז׳) – משפתם אעשה נבלה, הוה אמר חד לחבריה אייתי לי כולב חד ומייתי ליה מגרופי הוה מחי ליה ופצע מוחיה. וי״מ כולב – צבת, כי כן נקרא בלשון ערבי כולא״ב. ויש שקוראים התרגום: כולכי בכ״ף, גם האחרונה. וכן נמצא במקצת הנוסחאות.
מחרשתו – כלי אומנות, מן: חרש עצים (ישעיהו מ״ד:י״ג), חרש אבן (שמות כ״ח:י״א).
ויונתן תרגם: עושפיא. וכן תרגם: למחרשות (שמואל א י״ג:כ״א) – לעושפיא. ובמשנת מסכת כלים: קרדום שנטל עשפו טמא מפני בית בקועו, נטל בקועו טמא מפני עשופו, נשבר מקופו טהור. נראה מדעת המתרגם כי גם מחרשתו הוא כלי המחרישה שחורשים בו, שעושין הגדודים בארץ, והוא החרישה. ותרגם: עושפיא לפי שהוא דומה לצד החד של הקורדום, כי לקורדום שני פיות, האחד חד, והאחד רחב, והרחב בוקעים בו עצים ברוב, והוא הנקרא במשנה: בית בקועו, והצד החד שלו בו בוקעים גם כן לפעמים והוא הנקרא במשנה: עושפו, והוא דומה למחרישה בחדודו. לפיכך אמרו במשנת מסכת ביצה: אין מבקיעין לא בקרדום ולא במגל, ואמרו בגמרא: לא בקרדום, לא שנו אלא בנקבת שלו, והוא הצד הרחב שבוקעין בו ברוב, לפיכך אין מבקעין בו ביום טוב שנראה כמלאכת חול, אבל בזכרות שלו מותר, והוא הצד החד שלו לפי שאין דרך לבקוע בו ברוב. ופירוש מקופו הנזכר במשנה – הוא נקב הקרדום שנכנסת בו יד הקרדום, ופי׳ כמו נקב המחט שנקרא קופא.
ולכן היו יורדים ישראל ארץ פלשתים ללטוש איש את מחרשתו ואת כליו, והמחרשת הוא כלי ברזל שחורשין בו, ואתו הוא הכלי שחופרין בו הארץ והכרמים.
ללטוש – לחדד, כמו: לוטש כל חורש (בראשית ד׳:כ״ב).
מחרשתו – כלי המחרישה.
אתו – שם כלי עשויה לחפור בו, כמו וכתתו חרבותם לאתים (ישעיהו ב׳:ד׳). ובדברי רבותינו ז״ל (בבלי בבא מציעא פ״ב:, ועוד) קרויה מרא.
קרדומו – גרזן, כמו: את הקרדומות (שופטים ט׳:מ״ח).
מחרשתו – כלי אומנות, כמו: חרש עצים (ישעיהו מ״ד:י״ג).
וירדו – רצה לומר: ומאז כשהיו צריכים ללטוש דבר מה, היו יורדים אל ארץ פלשתים, ללטוש שם אצל החרש.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

ואת מחרשתו – בעלי הניקוד הפרישו בין נקודת הראשון לשני להורות ששני כלים הם, וקשה בזמן שלא היו שם נקודות שלא הפרידו בכתיבת שתי המלות, ואולי האחת מיותרת, ומסימן י״ג הלשון איננו כ״כ צח כמו בסימנים הקודמים מסימן ג׳ ואילך.
ולכן גם כאשר היו צריכים לחרשי ברזל ללטוש איתים וקרדומות ומחרישות, היו זקוקים1 וַיֵּרְד֥וּ לרדת2 כָל-יִשְׂרָאֵ֖ל אל ארץ3 הַפְּלִשְׁתִּ֑ים כדי לִ֠לְטוֹשׁ אִ֣ישׁ אֶת-מַחֲרַשְׁתּ֤וֹ כלי המחרשה4 שחופרים בו שדות5, וְאֶת-אֵתוֹ֙ כלי שחופרים בו6, וְאֶת-קַרְדֻּמּ֔וֹ הגרזן שלו7, וְאֵ֖ת מַחֲרֵשָׁתֽוֹ כלי אומנותו8:
1. רש״י.
2. רש״י.
3. רש״י.
4. מלבי״ם.
5. רד״ק, מהר״י קרא.
6. רד״ק. והיא קרויה בלשון חז״ל מרא, מצודת ציון. ויונתן תרגם סיכת פדניה, והוא יתד ברזל שהיו מכניסים בעול לחבר שני שוורים יחד, רד״ק.
7. מצודת ציון, והוא הכלי שחוטבין בו עצים, וי״מ צבת, רד״ק.
8. רד״ק, מלבי״ם, מצודת ציון.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כא) וְֽהָיְתָ֞ה הַפְּצִ֣ירָה פִ֗ים לַמַּֽחֲרֵשֹׁת֙ וְלָ֣אֵתִ֔ים וְלִשְׁלֹ֥שׁ קִלְּשׁ֖וֹן וּלְהַקַּרְדֻּמִּ֑ים וּלְהַצִּ֖יב הַדָּרְבָֽן׃
And the price of the filing was a pim for the mattocks, and for the coulters, and for the forks with three teeth, and for the axes; and to set the goads.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוֵי לְהוֹן שׁוֹפִינָא לְחָרָפָא בֵּיהּ פִּגְמַת כָּל מָאן דְבַרְזֶל לְעוּשְׁפַיָא וּלְסִיכַת פַדְנַיָא וּלְמִצְלַת קַצְרַיָא דִי לָהּ תְּלַת שְׁנִין וּלְכוּלְבַיָא וּלְאַנְצְבָא זָקָת.
והיתה הפצירה פים למחרשות – והיתה להם לאותם שהיה להם טורח לרדת אל הפלשתים ללטוש, היתה הפצירה פים – לימא בלעז, שיש לה הפצר פיות, כלומר: פיות וחידודים הרבה, היתה להם לחדד המחרשת והאתים.
ולשלש קלשון – מזלג עשוי כמין עתר, שקורין פורקד״א, ולו שלש שינים.
ולהציב הדרבן – לחדדו בראשו, לנועצו ולהציבו בתוך המרדע.
There was a multi-edged file that was used for the tools. For those who found it troublesome to go down to the Philistines to sharpen, had the פְּצִירָה פִים, lime in Old French, which has many mouths, i.e. many sharp and jagged surfaces to sharpen the tools and mattocks.
Three pronged pitchforks. A fork similar to a pitchfork, which is called 'forche' [in Old French], having three prongs.
And for setting the yoke. To sharpen the tip, and to insert it and set it into the handle.
והיתה הפצירה פים – למדני ר׳ מנחם ב״ר חלבו שתיבה זו חלוקה לשתי תבות: פצירה ופום לבד׳. פצירה – פתרונו: קופיץ, פום – פתרונו: פיות של קופיץ. היו עושין שתי פיות לשמש בה למחרשות ולאתים הם כלי מחרישה שחורשין בהם את האדמה.
ולשלש קלשון – כלי שקורין בלשון אשכנז גפלא.
ולקרדומים – גרזן.
ולהציב הדרבן – ולתחוב הדרבן במטה לפי שהיה להם טורח לירד אחר כל הכלים האילו לארץ פלשתים, ופתרון זה אני מפקפק אם האמת עמו והנדרש לשואלין יישר לפני דרכו להעמידני על האמת.
והיתה הפצירה פים – לימא בלעז שיש לה הפצר פיות וחידודין הרבה, היא היתה להם לחדד המחדשות והאיתים.
ושמע׳ פירש שחכמי מקומו מחלקים התיבה כגון מילות דכתיבן חדא וקריין תרי כמו: בגד, הנה מתלאה לגאיונים.
הפצירה – ברזל חזק, אציר בלעז. שמשימין בכלי ברזל להיות חדין. פצירה – לשון חוזק.
פים – כמו ויעש פימה עלי כסל (איוב ט״ו:כ״ז), לשון עזר ותוספת.
ואני מצאתי בספר מדוייק הפצירה פים כתוב בב׳ תיבות, ומסורת הפצירה לית פים. ואף יונתן תירגמו לשתי תיבות: הפצירה שופינא. ונראה לי כגון ושפית יתיה בשופינא כלומר הרחיים היו ללטוש פיות כלי ברזל של מחרשות ושל אתים וכיוצא בהם.
פים – לשון פיות.
קלשון – פירש שמע׳: כלי מחרישה שיש לה ג׳ שינים כעין מזלג.
הדרבן – תרגומו: לאנצא זקת. וכן כמה זיקיא אית בהדן לחדד הדרבן בראשו לנעצו ולהציבו במרדע.
ואני אומר מסמרות נקראו קלשון שהוא כמו ג׳ שינים, כגון דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים (קהלת י״ב:י״א), תרגומו: פתגמי חכימין לסריקי ומנדעא היך מאן דמילף זקת לתורתא.
ותמצא לשאול – שהיו שומרין כלי זיינן להיות מזומנין לעת הצורך.
דבר אחר: על ידי שאול נמצאו.
הפצירה פים – שתי מילות, ופי׳ פצירה – רבה, מלשון ויפצר בו, שהוא רבוי דברים ותחנונים. ופירוש פים – פיות, ר״ל רבת פיות, כלומר שיש לה חדודים הרבה, והוא הנקרא בלשון התרגום: שופינא, ובלע״ז: לימ״א, ומחדדין בה כל כלי ברזל. ואומר כי בפציר הפים היו מחדדים כליהם מי שלא היה לו פנאי לרדת בארץ פלשתים ללטוש הכלי.
ולשלש קלשון – הוא כלי ברזל, יש לו שינים, ומסלקין בו הזבל והתבן, ושם הכלי קלשון, ובאמ׳ לשלש קלשון – כאילו אמר: קלשון שלש השינים, וקורין לו בלע״ז: פורק״א.
ויונתן תרגם: מצלת קצריא די לה תלת שנין, וקצרא הוא תרגום כובס, ור״ל כי אותו הכלי הוא שיש לו שינים ומותחין בו הכובסין הבגדים אחר כביסתן.
ולהקרדמים – נכתבה בו ה״א הידיעה עם למ״ד השמוש כמשפטו, שלא כמנהג כי אם מעטים נמצאים כמוהו, כמו: להגדוד הבאא אליו (דברי הימים ב כ״ה:י׳), להעם הזה (דברי הימים ב י׳:ז׳), והדומים להם.
ולהציב הדרבן – כולו קמץ, לבן נפתלי ולבן אשר הבי״ת בפתח והדלי״ת לשניהם מעמדת בגעיא.
ופי׳ הדרבן – הוא מחט המלמד, כי העץ נקרא מלמד, והמחט התחוב בתוכו שדוקר בו הבקר נקרא דרבן, כמו שאמרו במשנה: מלמד שבלע את הדרבן,
ופי׳ להציב – לסדרו בראשו, ולהעמידו בתוך המלמד.
ויונתן תרגם: ולאנצבא זקת.
א. כן בכ״י וטיקן 71.
והיתה הפצירה פים – היא לימ״א בלעז, ותרגומו: שופינא, ובעבור שהיא עשויה פיות הרבה נקרא פצירפים, הפצר פיות, כמו רוב פיות, או מפני שדוחקים אותה על כלי ברזל ושוחקין אותם קורא אותה פצירה לשון ויפצר בם מאד, ופים על שם פיות הרבה שבה, באותה היו מתקנים כל כליהם.
ולשלש קלשון – היא רחת ברזל שיש לה שלש שינים.
ולהקרדומים – הה״א יתירה, כלומר מי שלא היה רוצה לטרוח לירד אל הפלשתים לתקן כליהם היו מתקנים אותם בטורח על ידי הפצירפים.
והיתה הפצירה פים, ר״ל רבת הפיות הנקראה בלעז לימ״א, היה להם במקום מחרשות ולאתים, והיה להם גם כן לשלש קלשון, רוצה לומר לכלי הנקרא קלשון שיש לו שלש שינים שמסלקין בו התבן, והיה להם גם כן לקרדומים וכלי שעמו מציבין הדרבן, רוצה לומר כי לאנשים שלא היה להם מקום ללכת אל ארץ פלשתים ללטוש כליהם היו לוקחים הכלי פצירת פים מקום כל שאר הכלים הנזכרים האלה. ואין המלט מהיות בישאל רמחים וחרבות אבל היו מועטים, והיו רוב כלי המלחמה אשר בידיהם קשתות ומקלי יד וקלעים, ורוב גבוריהם היה בחצים ובאבנים מלחמותם, כמו שנאמר בספור גבורי דוד (דברי הימים א י״ב ב׳) מימינים ומשמאלים באבנים ובחצים ובקשת, ונאמר במלחמת מואב (מלכים ב ג׳ כ׳) ויסובו הקלעים ויכוהו. ונכתב בכאן שלא היה חרש ברזל בישראל, לתת סבה למה שיגיד אחרי זה.
והיתה – הוא״ו בגעיא.
ולהציב הדרבן – בספרי הדפוס וגם בכ״י הבי״ת בקמץ ורד״ק כתב בפירוש ומכלול דף רכ״ג ושרשים שכלו קמץ לבן נפתלי ולבן אשר הבי״ת בפתח ולשניהם הדל״ת מעמדת בגעיא עכ״ל. וראיתי ספרים אחרים מדפוסים ישנים משונים בנקודות אלו והם דלא כמאן ועיין מ״ש בפרשת תצוה על וישפה.
הפצירה – ענין רבוי, כמו: ויפצר בם (בראשית י״ט:ג׳), שהוא מרבית דברי פתוי.
פים – פיות, ורצונו לומר חריצים וחדודים.
מחרשות – הם כלי אומנות.
ולשלש קלשון – שם כלי ברזל, עשויה לסלק בה הזבל, והיא בעלת שלש שינים, וכאלו אמר קלשון בעלת שלש.
ולהציב הדרבן – רצה לומר לחדד הדרבן, להציבו ביושר בתוך מלמד הבקר, והוא המקל שמלמד בו הבקר לחרישה, והמחט שבראשו קרוי דרבן, וכן: דברי חכמים כדרבונות (קהלת י״ב:י״א).
והיתה וכו׳ – רצה לומר: ומי שלא רצה לרדת לפלשתים, היה לוטש בעצמו את המחרשות וכו׳, עם הכלי הקרויה ׳פצירה פים׳, העשויה בהרבה פיות וחריצים, ונוח ללטוש בה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

והיתה הפצירה פים – לפי דעת החכם פֿיליפפזאן מחובר לפסוק הקודם, ופצירה שם מופשט ר״ל היות הסכין ממאן לחתוך וראוי להשחזה מלשון ויפצר בו, ומצאנו (מלכים ב ה׳:כ״ג) התיבה הפוכה ויפרץ בו, אולי משרש פרץ שענינו שבר נהיה שרש פצר הפוך שענינו חתך בקושי ע״י פגימות הסכין או חלודה, ומזה הושאל להורות העתר ע״י רבוי דברים, ומצאנו ג״כ לשון פגיעה שמורה מכת חרב להוראת תפלה, ופים הוא שם דבר כמו פיות (בהפרש שזה מורה שני צדי החרב, והראשון מורה פגימותיו) ומחובר אל פצירה, קושי החיתוך בעבור הפגימות, ופשט שני הפסוקים כך; העברים היו יורדים לשדה פלשתים ללטוש את כלי עבודת אדמתם כשצריכים להשחזה; ולפי דעת המפרשים פצירה פים היא שופינא (Feile, Lima) ובה היו לוטשים הכלים האלה, ורחוק.
ולהציב הדרבן – עץ הדרבן היה נקוב ובו תוחבין הברזל, ובהִנָֽתְקו מן העץ וראוי להשחזה, לעשותו חד היו יורדים אל הפלשתים שיחדדוהו ויתקעוהו בעץ.
ואותם האנשים שהיה להם טורח1, ולא היה להם פנאי2, ולא רצו לרדת אל הפלשתים3, היו לוטשים בעצמם את כליהם4, וְֽהָיְתָ֞ה להם הַפְּצִ֣ירָה פִ֗ים המשייפת5, משמשת להם לִמְלַטֶּשֶׁת6 לַמַּֽחֲרֵשֹׁת֙ וְלָ֣אֵתִ֔ים7 וְלִשְׁלֹ֥שׁ קִלְּשׁ֖וֹן מזלג בעל שלוש שינים8 עשוי כמין עתר9 המשמש לסילוק הזבל10, וּלְהַקַּרְדֻּמִּ֑ים ולקרדומים11 וּלְהַצִּ֖יב ביושר12 את הַדָּרְבָֽן המחט שבראש המקל שבמלמד הבקר, ולשם כך לחדדו13:
1. רש״י.
2. רד״ק.
3. מצודת ציון.
4. מצודת דוד.
5. לע״ז רש״י ורי״ד, ונקראה כך שיש לה הפצר פיות, כלומר פיות והרבה חידודים, רש״י. ורד״ק ומצודת ציון מוסיפים שהמילה ״פצירה״ היא מלשון הרבה כמו ״ויפצר בם״, ו״פים״ הוא לשון פיות דהיינו חריצים ושיניים.
6. רש״י, רי״ד.
7. ביאור כלים אלו ראה בפס׳ הקודם.
8. רש״י, רד״ק, רי״ד, מצודת ציון.
9. רש״י.
10. רד״ק, מצודת ציון.
11. רי״ד. ונכתב בו ה״א הידיעה עם למ״ד השימוש משום שלא היו הרבה כמותו, רד״ק.
12. מצודת ציון.
13. רש״י, רד״ק, מצודת ציון.
תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כב) וְהָיָה֙ בְּי֣וֹם מִלְחֶ֔מֶת וְלֹ֨א נִמְצָ֜א חֶ֤רֶב וַֽחֲנִית֙ בְּיַ֣ד כׇּל⁠־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֶת⁠־שָׁא֖וּל וְאֶת⁠־יוֹנָתָ֑ן וַתִּמָּצֵ֣א לְשָׁא֔וּל וּלְיוֹנָתָ֖ן בְּנֽוֹ׃
So it came to pass in the day of battle, that there was neither sword nor spear found in the hand of any of the people who were with Saul and Jonathan; but they were found with Saul and with Jonathan, his son.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה בְּיוֹמָא דִקְרָבָא וְלָא אִשְׁתְּכַח חַרְבָּא וּמוּרְנִיתָא בְּיַד כָּל עַמָא דְעִם שָׁאוּל וְעִם יוֹנָתָן וּמַשְׁכְּחָא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּרֵיהּ.
ותמצא לשאול – על ידי נס.
But they could be found with Shaul. By means of a miracle.⁠1
1. See Vayikra Rabbah 25:8.
ותמצא לשאול וליהונתן בנו – זה מן הדברים שמשברין את האוזן שלא תתמה כשאתה מגיע למטה בעיניין שכת׳ ונושא כליו ממותת אחריו (שמואל א י״ד:י״ג) ותאמר במה המיתן, לפי שהיה לו חרב.
והיה ביום מלחמת – מוכרת, כמו: משמרת (שמות י״ב:ו׳), כי יבא זה המשקל סמוך ומוכרת.
ופי׳ והיה – כן היה בכל יום שהיו עורכים מלחמה אלה עם אלה, לא נמצא חרב וחנית ביד כל העם אלא ביד שאול וליהונתן. ועל הדרך הזה תרגם יונתן: והוה ביומא דקרבא לא משתכח חרבא.
ובדרש: מהו ותמצא לשאול ויהונתן – אף בידם לא היה, אלא שהמלאך המציאה להם.
מלחמת – מוכרת ורבים כן.
שלא נמצא ביום המלחמה בידי העם אשר היה עם שאול ויונתן חרב וחנית כי אם בידי שאול ויונתן בנו לבד, וכל זה להודיע שלהשם הישועה וזרועם לא הושיעה למו, כי היו אלף ושש מאות איש מישראל וגם בלי חרב וחנית, ופלשתים היו שלשים אלף רכב וששת אלפים פרשים ועם כחול על שפת הים בחרבות וברמחים, ועם כל זה רוצה ה׳ את יראיו למיחלים לחסדו להציל ממות נפשם לתת אויביהם בידיהם:
והיה ביום מלחמת – בעת שנלחמו עם פלשתים.
לא נמצא חרב – כי לא היה בישראל חרש ברזל לעשותם.
ותמצא – אבל לשאול וליונתן, להם לבדם נמצא חרב וחנית.
והיה – הראוי ויהי, שאינו מדבר לשון הווה רק במלחמה הזאת היה כן.
מלחמת – הראוי מלחמה ע״ד נפל אשת בל חזו שמש (תהלים נ״ח:ט׳).
וְהָיָה֙ בְּי֣וֹם מִלְחֶ֔מֶת פלשתים1, וְלֹ֨א נִמְצָ֜א חֶ֤רֶב וַחֲנִית֙ בְּיַ֣ד כָּל-הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֶת עם -שָׁא֖וּל וְאֶת ועם -יוֹנָתָ֑ן, כי לא היה בישראל חרש ברזל לעשותם2, וַתִּמָּצֵ֣א אבל נמצאה3 לְשָׁא֔וּל וּלְיוֹנָתָ֖ן בְּנֽוֹ על ידי נס4, שהמלאך המציאה להם5:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. רש״י.
5. רד״ק.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כג) וַיֵּצֵא֙ מַצַּ֣ב פְּלִשְׁתִּ֔ים אֶֽל⁠־מַעֲבַ֖ר מִכְמָֽשׂ׃
And the garrison of the Philistines went out to the pass of Michmas.
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּנְפַק אִסְטַרְטִיג פְּלִשְׁתָּאֵי לִמְגִיזַת מִכְמָשׁ.
מצב פלשתים – דרך אנשי צבא לעשות מהם מצב ומשחית, הם הפושטים ורצים אחר השלל אל העיר, שקורין צנביל בלעז.
מצב – הם נציבים לשמור שלא יצאו מן העיר משחיתים בהם.
אל מעבר מכמש – הפלשתים היו חונים במכמש, ומכמש בהר, וישראל בעיר ששמה גבע, וגבע היתה בראש ההר, ושני הרים היו זה כנגד זה, והגיא ביניהם, כמו שאמור בענין. ומצב פלשתים נגש אל עבר מכמש שלצד גבע, אל הגיא שביניהם.
A Philistine garrison. It is the custom of soldiers to form a garrison and a raiding party, [the latter] spread out into a city and seek its plunder. It is called 'cenbel' in Old French.
Garrison. They are the ones who stand guard that no raiders come out of the city against them.
Towards the Pass of Michmos. The Philistines were camped in Michmos, and Michmos was on a mountain. Yisroel was in a city named Geva, and Geva was also on top of a mountain, and those two mountains were opposite each other. The valley was between them, as is stated in this episode, "and the Phillistine garrison went out toward the Pass of Michmos,⁠" which is on the side toward Geva, to the valley between them.
מצב פלשתים – דרך אנשי הצבא לעשות מצב ומשחית, הם הפושטים ורצין אחר השלל ועל העיר. שקורין צנבל זהו משחית, מצב הם הנצבים לשמור שלא יצאו מן העיר משחיתים בהם.
אל מעבר מכמש – פלשתים היו חונין במכמש, ומכמש היה בהר שנאמר ויעלו ויחנו במכמש (שמואל א י״ג:ה׳), ועיר ששמה גבע היתה בראש ההר, ב׳ הרים זה כנגד זה והגיא ביניהם. ומצב פלשתים ניגש ובא אל עבר מכמש של צד גבע.
ויצא מצב פלשתים – פי׳ שרי החיל, וכן תירגם יונתן: אסטרטיג. וכן תרגם נציב, נציבים, ופירושו: שרים. ובבראשית רבה: ויבדל אלהים בין האור ובין החשך (בראשית א׳:ד׳) – ר׳ יוחנן וריש לקיש: משל למלך שהיו לו שני אסטרטיגין א׳ שליט ביום וא׳ בלילה.
ויצא זה המצב כי כלם חנו במכמש, ונפרד זה המצב ממחנה פלשתים ובא לו אל מעבר אחר ממכמש להתקרב אל הגבעה אשר היו שם שאול ויהונתן.
ויצא מצב פלשתים וגו׳. ספר שיצא מצב אחד מגבורי הפלשתים (והוא ראש שרי החיל) ויצא ממכמש אשר היו כלם חונים שם, להתקרב אל הגבעה אשר היו שמה שאול ויונתן בנו:
מעבר מכמש – כולם שבענין בשי״ן סמאלית כמו שכתבתי למעלה.
מצב – תרגם יונתן: אסטרטיג, וכמו כן תרגם על נציב פלשתים (שמואל א י״ג:ג׳-ד׳), והוא ענין פקידות ושלטנות.
אל מעבר – אל צד.
אל מעבר מכמש – מהעבר מזה, להתקרב אל הגבעה מקום שאול ויונתן.
ויצא רצה לומר בהיותם חלושי כח נגד מחנה פלשתים עם רב אחוזי חרב יצא מצב פלשתים לעבור אל צד שאול, החל רש והתגר בו מלחמה.
אל מעבר מכמש – מעבר בין ההרים לרדת הגלגל דרך שם.
וַיֵּצֵא֙ מַצַּ֣ב שרי החיל1 של מחנה הַפְּלִשְׁתִּ֔ים אֶֽל-מַעֲבַ֖ר צד2 מִכְמָֽשׂ להתקרב אל הגבעה שם היו שאול ויונתן3, והתגרו בהם למלחמה4: ס
1. רד״ק. והוא ענין פקידות, מצודת ציון. ודרך אנשי צבא היה לעשות מצב ומשחית, משחית הם הפושטים ורצים אחר השלל אל העיר, ו״מצב״ הם נציבים לשמור שלא יצאו מן העיר משחיתים בהם, רש״י.
2. מצודת ציון.
3. מצודת דוד.
4. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שמואל א יג – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא שמואל א יג, עולם המקרא שמואל א יג, תרגום יונתן שמואל א יג, מדרש שמואל שמואל א יג, ילקוט שמעוני שמואל א יג, רש"י שמואל א יג, ר"י קרא שמואל א יג, רשב"ם המשוחזר שמואל א יג, מיוחס לר"י קרא שמואל א יג, רד"ק שמואל א יג, רי"ד שמואל א יג, ר"י אבן כספי שמואל א יג, רלב"ג שמואל א יג, רלב"ג תועלות שמואל א יג, אברבנאל שמואל א יג, מנחת שי שמואל א יג, מצודת ציון שמואל א יג, מצודת דוד שמואל א יג, מלבי"ם שמואל א יג, הואיל משה שמואל א יג, מקראות שלובות שמואל א יג – מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד

Shemuel I 13, Biblical Parallels Shemuel I 13, Olam HaMikra Shemuel I 13, Targum Yonatan Shemuel I 13, Midrash Shemuel Shemuel I 13, Yalkut Shimoni Shemuel I 13, Rashi Shemuel I 13 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Shemuel I 13, Rashbam Reconstructed Shemuel I 13, Attributed to R. Yosef Kara Shemuel I 13, Radak Shemuel I 13, Rid Shemuel I 13, R. Yosef ibn Kaspi Shemuel I 13, Ralbag Shemuel I 13, Ralbag Toalot Shemuel I 13, Abarbanel Shemuel I 13, Minchat Shai Shemuel I 13, Metzudat Zion Shemuel I 13, Metzudat David Shemuel I 13, Malbim Shemuel I 13, Hoil Moshe Shemuel I 13, Mikraot Sheluvot Shemuel I 13

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×