(הקדמה)
פרשה ששית במלחמה הראשונה שנלחם שאול בפלשתים, והחטא הראשון שחטא במלכותו בעברו על פי ה׳ קודם המלחמה ההיא, ואיך היתה התשועה על יד יהונתן ונערו, ובשגגת יהונתן שעבר על שבועת אביו ומה שנמשך עליה. תחלת הפרשה בן שנה שאול במלכו, עד ושאול לכד את המלוכה וגו׳, והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:

השאלה הראשונה באמרו ששתי שנים מלך על ישראל וכמו שהסכימו עליו בסדר עולם, (פרק י״ג) ויקשה זה משני פנים. האחד הדברים אשר עשה שאול מהמלחמות ומעניני דוד ורדיפתו פעמים רבות, מצורף לזה שכבר עמד זמן מעת המשחו קודם החזיקו במלוכה, ודוד ישב בשדה פלשתים שנה וד׳ חדשים מלבד זמן רב שהיה בארץ ישראל משתתף במדבר בזיף במצודה ובכרמל, ומתי עשה המלחמות כלם אשר נזכרו בכתוב? ואיך נאמר שכל זה היו שתי שנים? השני כי אם היה ששאול לא מלך כי אם שתי שנים ובמותו מלך אחריו אישבושת בנו שהיה בן ארבעים שנה, מבואר הוא שהיה אם כן שאול בעת המשחו בן ששים שנה, לפי שאי אפשר שיהיה בעת הולידו את אישבשת (אחרי שכבר היו לו שלשה בנים ושתי בנות) כי אם בן כ״ד שנה, ואם היה שאול בן ששים שנה בהמשחו איך קראו הכתוב בחור וטוב? והיה הוא עדין בבית אביו והוא שלחו לבקש האתונות, ואמר המגיד והנה נטש אביך את דברי האתונות ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני, וכל זה באמת לא יסבול היותו מבן ששים שנה, ואי אפשר אם כן שתהיה המלכתו על ישראל שתי שנים ולא עוד:

השאלה השנית במה שייחס שמואל לשאול עון פלילי במה שהעלה העולות בגלגל, ואמר נסכלת כי לא שמרת את מצות ה׳ אלהיך אשר צוך כי עתה הכין ה׳ את ממלכתך על ישראל עד עולם ועתה ממלכתך לא תקום וגו׳, והחטא הזה אם נאמר שהיה לפי שהעלה עולות בבמה זה אי אפשר לפי שלא היו אז הבמות אסורות וכל העם מזבחים ומקטרים בבמות, וכמו שכבר פירשתי פעמים, ואם נרצה לייחס החטא את שלא הוחיל והמתין עד בוא שמואל, הנה הנביא שמואל לא אמר לו כי אם שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך והכתוב מעיד בכאן ויוחל שבעת ימים למועד אשר שמואל וגו׳, ואם כן לא חטא, כל שכן שהיה מוכרח לעשותו כמו שאמר כי ראיתי כי נפץ העם מעלי וגו׳, ואומר עתה ירדו פלשתים אלי הגלגל ופני ה׳ לא חליתי ואתאפק ואעל העולה, ומה היה אם כן החטא בכאן אשר התחייב עליו עונש מופלג וגדול כזה?

השאלה השלישית במה שספר שביום המלחמה שחטו העם צאן ובקר ויאכלו על הדם וששאול הוכיחם על היותם אוכלים על הדם וצוה גלו אלי אבן גדולה וישחטו שם, והנה היה זה עון פלילי בעברם על השבועה אשר השביע שלא יאכל איש ביום ההוא? ואיך לא נתפשו באותו עון ונתפש יהונתן שטעם הדבש? ולמה לא הוכיחם שאול עליו כמו שהוכיחם על האכילה על הדם? ואם אמרנו שהיה זה הספור במחרת יום המלחמה יקשה אם כן מאד סדר הדברים, כי נזכר זה אחרי אמרו ויעף העם מאד ואחריו נרדה אחרי הפלשתים לילה, וזה יורה שהיה אכילת העם ביום המלחמה:

השאלה הרביעית באמרו ויבן שאול מזבח לה׳ אותו החל לבנות מזבח לה׳, וכבר קדמו אליו רבים מהראשונים שבנו מזבח לה׳, נח בנה מזבח, אברהם יצחק ויעקב משה יהושע שמואל כלם בנו מזבחות לה׳, ואיך אמר בשאול שהוא החל לבנות מזבח? וחכמינו ז״ל הרגישו בזה, ובפירוש הפרשה אבאר דעתם ודעות המפרשים ודעתי:

השאלה החמישית בנסיון והבחינה אשר עשה שאול לדעת במה היתה החטאת הזאת היום ולמה אמר מיד כי אם ישנו ביהונתן בני כי מות ימות? ואיך שיער מיד ביונתן? ועוד למה לא עשה כמו שעשה יהושע בענין עכן? וכמו שעשה שמואל שהקריבו כל השבטים לפני ה׳ ונלכד שבט אחד, ואחר כך הקריבו המשפחות של אותו שבט ותלכד משפחה אחת, והקריב את הגברים מאותה משפחה ונלכד האיש אשר בו הדבר ולמה לא עשה כן שאול? ואמר אל כל ישראל אתם תהיו לעבר אחד ואני ויהונתן בני נהיה לעבר אחד, ואין זה דרך ישר, כי אולי יפול הגורל במקרה עליו ועל יהונתן בהיותם נקיים מעון?

השאלה הששית במה שאמר שאול ליהונתן מות תמות, והנה כפי הדין לא היה בן מות, לפי שלא שמע מהשבועה, ואחרי שטעם את הדבש ענהו איש העם והודיעו את שבועת אביו והיה אם כן שוגג ולא מזיד בדבר ובלתי ראוי לעונש, ועוד שהעובר על השבועה לא היה חייב מיתה ודי לו במלקות, ולמה יומת אם כן יונתן בהיותו נקי כפים ובר לבב? והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:

(א) בן שנה שאול במלכו וגו׳. הדרוש הזה והוא מספר השנים אשר מלך שאול על ישראל מסופק מאד, ושרש הדעת בשהוא מלך לבד שתי שנים הוא הפסוק הזה וממנו לקחו בסדר עולם הדעת הזה. ורלב״ג בפירוש הפרשה התאמץ לפרש הפסוק כדי שלא נתחייב ממנו שהיו שני מלכותו לבד שתי שנים, אבל לא השיב כלל לחשבון סדר עולם הבנוי על זה היסוד, ואין ספק כי אם היה הדעת הזה מהם ז״ל מחוייב כפי חשבון שנות השופטים והמלכים שראוי שנקבלהו ולא נוכל לברוח ממנו, ולא יועיל פירוש הכתוב אשר עשה הרלב״ג אם לא יסכים חשבון השופטים והמלכים עמו, אף כי החכם הזה עצמו בפירוש דברי יפתח בספר שופטים (שופטים יא) ובפירושו לספר מלכים (מלכים א ו׳) בפסוק ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה וגו׳, בבנין הבית קבל המספר הזה הנבנה על המלכת שאול שתי שנים, ותמהתי ממנו איך לא הרגיש סתירת דבריו אלו לאלו? ולפי שזה ענין עצמי לדעת שנות השופטים והמלכים ואיך ימנו, ואם שנת השעבוד היו נכללים בימות השופטים אם לא, והוא שורש גדול אל שנות שמואל שלא נזכרו בכתוב ואל השנים שמלך שאול, ראיתי להרחיב הדבור בו במקום הזה. (המחבר הרחיב הדבור בחשבון שנות כל השופטים וקצת מן המלכים אגב גררא ומביא בזה דעות הרבה). ואומר שהנה נמצאו בכתוב שרשים לדעת המספר הזה בפרט ובכלל כראוי. והשרש הראשון הוא מה שנאמר (מלכים א ו׳) בבנין הבית ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החדש השני למלוך שלמה על ישראל ויבן הבית לה׳, הנה אם כן ידענו מזה שמיציאת מצרים עד זמן בנין הבית שהיה בשנה הרביעית למלכות שלמה עברו ת״פ שנה. ועוד מצאנו שרש שני מזמן ממוצע ביניהם, רוצה לומר בין יציאת מצרים ובין בנין הבית, והוא בדברי יפתח ששלח לומר למלך בני עמון (שופטים י״א כ״ו) בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה ובערעור ובבנותיה ובכל הערים אשר על ידי ארנון שלש מאות שנה ומדוע לא הצלתם בעת ההוא, הנה אם כן ראוי לדעת איך היו שלש מאות שנה ממלחמת סיחון עד יפתח, ואיך היו מאה וארבעים שנה עוד מיפתח עד בנין הבית, שעם הארבעים שנה שהלכו במדבר יהיו כלם ארבע מאות ושמונים שנה שזכר הכתוב בשרש הראשון מבנין הבית שזכרתי, ועל השרשים האלה ראוי לחפש פרטי המנינים כפי פשוטי הכתוב אם יסכימו עמהם, ונעיין עוד במספרי סדר עולם ודברי המפרשים האם יסכימו בדבר. ואומר שאם נטינו בזה לפשוטי הכתובים יגדל הספק מאד, לפי שהכתוב אומר שישראל הלכו במדבר ארבעים שנה, ויהושע והזקנים שהאריכו ימים אחריו לא נזכר בכתוב כמה מהשנים פרנסו את ישראל, וחכמינו ז״ל אמרו כ״ח שנה ובאותם השנים כלם עבדו ישראל את ה׳ ולא נכנעו למלכי האומות, כמו שאמר (יהושע כ״ד ל״א) ויעבדו העם את ה׳ כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע אשר ראו את כל מעשה ה׳ וגו׳, אחרי זה זכר הכתוב (שופטים ג׳ ז׳ ח׳) ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה׳ וגו׳, ויחר אף ה׳ בישראל וימכרם ביד כושן רשעתים מלך ארם נהרים ויעבדו ישראל את כושן רשעתים שמנה שנים, אחרי זה שפט עתניאל בן קנז ואמר בו ותשקוט הארץ ארבעים שנה, אחר זה זכר שעבדו את עגלון מלך מואב שמונה עשרה שנה, אחר כך הושיע ושפט אהוד ונאמר בו ותשקוט הארץ שמונים שנה, ואחריו שפט שמגר בן ענת ולא נזכר בכתוב זמנו ונקבל מחכמינו ז״ל שאמרו ששפט שנה אחת לבד, ואחריו לחץ סיסרא בחזקה את בני ישראל עשרים שנה ודבורה וברק שפטו ותשקוט הארץ ארבעים שנה, אחר זה מכרם השם יתברך ביד מדין שבע שנים ושפט גדעון ותשקוט הארץ בימיו ארבעים שנה, ואחריו שפט אבימלך בנו שלש שנים, ואחריו שפט תולע בן פואה עשרים ושלש שנה, ואחריו שפט יאיר הגלעדי עשרים ושתים שנה, ואחר זה זכר שעבוד בני עמון שבע עשרה שנה ואחריו שפט יפתח הגלעדי שש שנים, ואחריו שפט אבצן שבע שנים, ואחריו שפט אילון עשר שנים, ואחריו שפט עבדון שמונה שנים, ואחרי זה נתנם ה׳ בידי פלשתים ארבעים שנה, ואחר זה זכר ששפט שמשון את ישראל עשרים שנה, ועלי שפט ארבעים שנה, ושמואל שפט כפי מאמר חכמינו ז״ל אחד עשרה שנה, ושאול אמרו גם כן שמלך שתי שנים, ודוד זכר הכתוב שמלך ארבעים שנה, ובשנת ארבע למלכות שלמה נבנה הבית הרי לך בכל הפרטים האלה תקע״ו שנה, והוא אם כן הפך השרש הראשון שנבנה הבית בשנת שמונים וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, וגם לפי החשבון הזה היו מזמן מלחמת סיחון ועוג עד יפתח שמ״ח שנה, והוא אם כן נגד השרש השני שאמר יפתח שלש מאות שנה ומדוע לא הצלתם וגו׳, הנה אם כן כפי פשוטי הכתובים יקשה הדבר מאד, אבל בסדר עולם (פרק י״ב) מנו השנות האלה באופן אחר. אמרו ישראל הלכו במדבר ארבעים שנה, יהושע והזקנים כלם פרנסו את ישראל כ״ח שנה, עתניאל ושני שעבוד כושן בכללן ארבעים שנה, אהוד ושני שעבוד עגלון בתוכם שמונים שנה, דבורה וברק ושני שעבוד סיסרא בתוכם ארבעים שנה, גדעון ושני שעבוד מדין בתוכם ארבעים שנה, אבימלך שלשה שנים, תולע בן פואה שלשה ועשרים שנה, יאיר הגלעדי כ״ב שנה ושני שעבוד בני עמון י״ח שנה, ואמרו שעם ששה שנות יפתח נשלמו השלש מאות שנה ששלח לאמר למלך בני עמון, ואבצן שבעה שנים, אילון עשרה שנים, עבדון שמונה שנים, שמשון עשרים שנה, עלי ארבעים שנה, שמואל י״ג שנה, שאול שתי שנים, דוד ארבעים שנה, ממלכות שלמה עברו ארבעה שנים עד בנין הבית, זה היה החשבון אשר קבלו שם, ואליו נטה גם כן רד״ק בפירושו לדברי יפתח בספר שופטים (סימן י״א כ״ו). וקשה לי בדבריהם שלשה דברים. האחד שלפי מנינם זה יהיו כלם תפ״ב שנה, והם אם כן שתי שנים יותר מהמספר שאמר הכתוב, והוא חולק על השורש הראשון שאמר ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים. השני שלפי מנינם זה הנה ימנו בתוך שנות השופטים והמלכים האלה שמונה עשרה שנה שנשתעבדו ישראל למלך בני עמון, והוא קשה מאד למה ימנו שנות השעבוד האלה בתוך שנות השופטים, ולא ימנו גם כן שמונה שנים שנשתעבדו לכושן רשעתים, וי״ח שנה שנשתעבדו לעגלון מלך מואב, ולא עשרים שנה שנשתעבדו ליבין מלך כנען ולא שעבוד מדין שבעה שנים, ולא שעבוד פלשתים ארבעים שנה? ואם אמרו ששני השעבדיות האלה כלם נכללים בימי השופטים, איך לא אמרו כדומה לזה בשעבוד בני עמון? אין זה אם כן על פי הכתוב ואינו גם כן בידיהם קבלה, והאמת הוא שסמכו דעתם בפסוקים, ולפי שחסרו להם שנים מן המנין ולא מצאו להם השלמה על צד ההכרח לקחו י״ח שנה משעבוד מלך מואב כדי להשלים המנין, והוא המורה שאינו כפי האמת והדעת הישר כי אם התנצלות ובריחה מן הספק השלישי מאשר לא נשלמו השלש מאות שנה שאמר יפתח כי אם עם הששה שנים שהוא שפט את ישראל, וידוע שכאשר שלח שליחותו לא היה עדיין יודע כמה ישפוט ויחיה לשיכללם באותו מספר, ואיך יאמר אם כן שלש מאות שנה ומדוע לא הצלתם? והנה לא היו שלש מאות שנה בזמן העובר שלא הצילו הארץ מידם, ואם יסבלו הדוחק הזה שיכנסו בתוכה ששה שנים שאחרי כן שפט יפתח, גם כן יסבלו שנאמר שנשלמו השלש מאות שנה עם שנות שמשון ששפט אחריו וכל אלה הדברים בטלים הם, והוא ממה שיורה שמנין בעל סדר עולם בלתי מתישב כפי הפסוקים וכפי הסברה הישרה.

ורש״י ז״ל בפירושו לדברי יפתח כתב החשבון הזה באופן אחר, אמר שיהושע שפט כ״ח שנה, ושהזקנים שפטו אחריו י״ז שנה, ועתניאל ושני שעבוד כושן רשעתים בכללם היו ארבעים שנה, ואהוד עם שני שעבוד עגלון בתוכם שפט שמונים שנה, ודבורה וברק עם שני שעבוד יבין מלך חצור שפטו ארבעים שנה, ונשתעבדו ישראל אל מדין שבע שנים, וגדעון שפט ארבעים שנה, ואבימלך בנו שלשה שנים, ותולע כ״ג שנה, ויאיר הגלעדי כ״ב שנה, ושנשתעבדו ישראל אל בני עמון שמונה עשרה שנה, והיו אם כן כלם שלש מאות שנה, ואמר שהיה אותה שנה נבלע בין שנות תולע ויאיר, וגם הדעת הזה בלתי מתישב מכמה פנים.

האחד שאמר שיהושע שפט את ישראל כ״ח שנה וזה לא נזכר בכתוב, וכבר הרגיש הוא בחולשת זה וכתב עליו ואין לי מקרא ללמד זה, ואתה תראה שבכתוב התבאר מדברי כלב שהיו שני כבוש הארץ שבעה כמו שזכרתי שם, ואחריהם אמר האל ית׳ ליהושע (יהושע י״ג א׳ ו׳) אתה זקנת באת בימים וגו׳, רק הפילה לישראל בנחלה וגו׳, ואם היה קודם חלוקת הארץ זקן מאד בא בימים, איך נאמר שהיה אחרי כן כ״ד שנה לתשלום כ״ח שנה שכתב הרב? ועוד אחריהם י״א שנים לזקנים שהאריכו ימים אחריו וזה באמת בלתי ישר ובלתי אמתי, ודי בשנאמר שחיה אחרי כן הוא והזקנים אשר האריכו ימים אחריו חמש עשרה או עשרים שנה כדעת הראשון מבעל סדר עולם.

הביטול השני מאשר כתב שעתניאל שפט את ישראל ארבעים שנה, ושהיו בכללם שמונה שנים שהיה ישראל משועבד לכושן רשעתים, ונשארו אם כן לעתניאל לבדו משנות ההשקט ל״ב שנה, והנה הכתוב אומר בפירוש ותשקוט הארץ ארבעים שנה וימת עתניאל בן קנז וגו׳, ולא ידעתי מי הביאו לרב לזה? ולמה לא קבל הכתוב כמו שהוא בעתניאל? ולא יוסיף בשנות יהושע והזקנים יותר מהראוי.

הביטול השלישי מאשר שני שעבוד כושן רשעתים כללם הרב עם שנות משפט עתניאל, ושנות שעבוד ישראל ביד עגלון מלך מואב י״ח שנה כללם הרב בשנות משפט גדעון, ושנות שעבוד יבין מלך כנען כללם הרב בשנות דבורה וברק, ואם שני השעבוד האלה נכללו כלם בימי השופטים ההם לדעת הרב, איך לא כלל גם כן שנות שעבוד מדין עם שנות גדעון? ושנות שעבוד עמון עם שנות יפתח ואבצן ושאר השופטים, ומנה שנות השעבוד האלה ממדין ועמון בפני עצמם, ושנות השופטים בפני עצמם, ולא עשה כן בשאר שני השעבוד ובשאר השופטים, ונתן אם כן דבריו לשיעורים, אין זה כפי הכתובים ואין זה כפי היושר ולכן לא נקבלהו.

הביטול הרביעי כי לפי דרך זה שדרך הרב לא מצאנו מסודרים אחרי זה ק״מ שנה שהם מיפתח עד בנין הבית, וזה שיפתח שפט אחרי זה ששה שנים, ואבצן שבעה שנים, ואילון עשר שנים, ועבדון שמונה שנים, ונשתעבדו פלשתים בישראל ארבעים שנה, ושמשון שפט עשרים שנה, ועלי ארבעים שנה, ושמואל לפי דרכו י״א שנה, ושאול מלך שתי שנים, ודוד מלך ארבעים שנה, ולמלכות שלמה ארבעה שנים נבנה הבית הרי לך אם כן בזה קפ״ח שנה, והם אם כן יתרים על המספר שזכר הכתוב מ״ח שנה, ואף שנאמר שארבעים שנה שנשתעבדו ישראל לפלשתים נכנסו בימי שמשון ועלי השופטים, הנה עדין יותירו שמונה שנים והספק ביתר הוא הספק בחסרון. ותמהתי מהרב שלא הרגיש בזה ולא השתדל להשיב עליו כלל, ובפירוש הפסוק ויהי בשמונים שנה וארבע מאות לא כתב הרב בו כלל, ומכל הפנים האלה יראה שאין דעתו מחוור בדבר הזה.

וראיתי בספר קבלת הדורות שמנו השנים האלה ולא מנו שני השעבוד כלל לא מכושן ולא מעגלון ולא ממדין ולא מכנען ולא מעמון ולא מפלשתים, כי אמרו שכלם נכנסו בימי השופטים. אבל מצאתי בהם שתי דעות זרות, האחד שמנו ליהושע כ״ח שנים ולזקנים י״ז שנה והוא בלתי ראוי כפי מה שזכרתי, והשני שהשלימו מנין השלש מאות שנה עם שנות יפתח והוא דבור בטל כמו שאמרתי, ולכן לא נחה דעתי גם בדעת הזה. והנה הרלב״ג בפירוש הפרשה עשה המנין הזה באופן אחר, אמר יהושע והזקנים שפטו כ״ז שנה, ועתניאל עם שעבוד כושן ארבעים שנה, ואהוד עם שעבוד עגלון שמונים שנה, ודבורה עם שעבוד כנען ארבעים, ומנה שעבוד מדין שהיו שבעה שנים בתוך שני גדעון ששפט ארבעים שנה, אבימלך שלש שנים, תולע כ״ג שנה, יאיר כ״ב, ומנה גלות בני עמון בפני עצמו י״ח שנה, ובזה הדרך היו רצ״ג שנה עד בוא יפתח, ומנה אחרי זה יפתח ששה שנים, אבצן שבעה שנים, אילון עשרה שנים, עבדון שמונה שנים, שמשון עשרים שנה, עלי ארבעים שנה, שמואל י״א שנה, שאול שתי שנים, דוד ארבעים שנה, שלמה עד בנין הבית שלש שנים. ומאשר הוקשה לו שעלו השנים האלה כלם קמ״ז שנה, אמר שנכנסו משני שמשון בשני עלי, והוא מבואר שישיג לדעת הזה הספקות שזכרתי מאשר מנה משנות השעבוד קצת מהם בפני עצמם וקצתם בכלל שנות השופטים והוא דבור בטל. ועוד יקשה לו אמרו שיכנסו שנות שמשון בשני עלי ולא אמר כן בשאר השופטים והוא דבר בלתי נאות באמת. הראיתיך בעיניך דעות הראשונים בדרוש הזה, וכי אין הדבר אצלם מקובל ומוסכם אבל איש לדרכו פנו ושישיגם מהספקות הרבה מאד, ומפני זה אמרתי אני בענין הזה דעת יותר מתישב ונאות אצלי מיוסד על שלשה הקדמות.

ההקדמה הראשונה היא שאחרי אשר ספורי שופטי ישראל ומלכיהם לא מנאם הכתוב ולא סמכם לשנות בריאת העולם או לשנות יציאת מצרים, כמו שהיה ראוי וכמו שנהגו אומות אדום וישמעאל בספרי קורותם ודברי הימים אשר להם, לפחות ראוי שנאמין ונדע שבשנות השופטים והמלכים ימצא חשבון השנים שלם, כי אין לנו מספר אחר יותר ישר כי אם משופט לשופט וממלך למלך, ואין ספק שתמיד היו בישראל שופטים ממונים בארץ פעמים יושיעם כפי זכות הדור ההוא ופעמים לא יושיעם כפי זכות וצדקת המקבלים, אבל לא היו ישראל זמן מה בלי שופטים, וכמו שכתבתי בהקדמת ספר שופטים, ולכן צדק בלי ספק מאמר האומר ששנות השעבוד כלם יוכללו בשנות השופטים, וזה המאמר ראוי שיובן כללי שכל שנות השעבוד כלם יוכללו בשני השופטים הנזכרים בכתוב ושלא עבר זמן שלא היה שם שופט, ומה שאמר הכתוב בעניני פסל מיכה ובני דן ופלגש בגבעה בימים ההם אין מלך בישראל, כבר כתבתי שם שפירושו שקרה זה בימי שמשון בסדר הפרשה כאשר היה אסור בידי פלשתים, ושלכן אמר אין מלך בישראל להגיד שהשופט לא היה ביניהם כי היה בידי האויבים, הנה אם כן המנין הזה ראוי שילקח לבד משנות השופטים והמלכים והיא ההקדמה הראשונה.

וההקדמה השניה היא שאחרי שהכתוב לא פירש השנים אשר פרנס יהושע ולבד מצאנו שעברו שבע שנים בכיבוש הארץ, שראוי שנסתפק בשנאמר שימי יהושע והזקנים שהאריכו ימים אחרי יהושע כלם עשרים שנה, כי מיד אחרי הכבוש זכר הכתוב שהיה זקן בא בימים, וכיון שבימותם לא בא כתוב מבואר וכל אחד מהחכמים נטה למה שירצה, אין ספק שזה יותר ישר וראוי כפי סגנון הספורים. והראב״ע ז״ל כתב בפירוש התורה בפסוק (שמות ל״ג י״א) ומשרתו יהושע בן נון נער, שיהושע חיה מאה ועשר שנים, וחכמינו ז״ל אמרו ששבע שנים כבש ושבע שנים חלק וארבעים שנה שהלך במדבר, אם כן היה במעשה העגל בן חמשים ושש שנים, ואיך יקראהו הכתוב נער? ולכן פירש ומשרתו יהושע בן נון משרתו שירות נער: והרמב״ן כתב עליו אבל לא הכחיש המספר שעשה בשנות יהושע, ויורה שהוא מוסכם אצלו גם כן, ולפי זה לא חיה יהושע אחרי העברת הירדן לפי דרך זה כי אם י״ד שנה מכיבוש הארץ וחלוקה כדברי חכמינו ז״ל, והסכים עמו הרב המורה בפרק ל״ב חלק שני (דף קי״ב ע״א), שבו התחיל הרב לדבר בעניני הנבואה, וכן יראה ממה שאמרו בסוף מס׳ זבחים (פר׳ י״ד קי״ח ע״ב) אם כן אינו רחוק מה שאמרתי שלא שפט יהושע והזקנים אשר האריכו ימים אחריו כי אם עשרים שנה, אחרי שאין שנותיו מפורשים בכתוב, ושחכמינו ז״ל בלתי מסכימים בזה על דעת אחד, ושדברי המפרשים האלה שלמים הם אתנו נוטים למה שאמרתי והיא ההקדמה השניה.

וההקדמה השלישית היא שיש הפרש גדול בין מה שיספר ויעיד הכתוב עליו שהיה וקרה כך, ובין מה שנאמר בדבורי האנשים אלו לאלו, וכל שכן בין ישראל באויבים שהם דברים מסודרים כפי מה שיאות לשכך את האוזן עם היות שלא יהיו על צד הדיוק. וכבר העיר הרב המורה על כדומה לדעת הזה בפרק כ״ז חלק א׳ (דף י״ח ע״ב) באמרו שאנקלוס הרחיק ההגשמה בפסוק (שמות י״ט כ׳) וירד ה׳ על הר סיני לפי שהוא ספור מה שקרה ולא הרחיקה ממאמר (בראשית מ״ו ד׳) אנכי ארד עמך מצרימה לפי שהוא ספור דברים. ומזה נוליד שיפתח כאשר שלח לומר למלך בני עמון בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה ובכל הערים אשר על ידי ארנון ומדוע לא הצלתם בעת ההיא, לא אמר זה על הדיוק שהיו אז שלש מאות שנה לא פחות ולא יותר, אבל אמרו לפי שהיו אז מאתים וששים ושמונה שנה, ולפי שהיו נוטים למספר השלש מאות קראם על שמם. וכבר אמר החוקר (אריסט״ו) שהדבר יקנה השם מהגבול אשר יהיה נוטה אליו, ונאמר בהדרגה לבריאות הבראה מפני התכלית הנוטה אליו עם היות שם עדין חולי, ולכן נאמר בזה שאמר יפתח שלש מאות שנה מזה הצד, כל שכן שהיו הדברים לבני עמון ולא היה צריך לדקדק עמהם בדברים, ואף שנודה ששנה והוסיף בהם מהאמת אינו בלתי ראוי, ובכיוצא בזה אמרו (יבמות פרק ו׳ דף ס״ה ע״ב) מותר לשנות מפני השלום וזו הוא ההקדמה השלישית:

ואחרי זה אומר שישראל הלכו במדבר ארבעים שנה ומהכנסם לארץ כל ימי יהושע והזקנים נקבל שהיו עשרים שנה, ומשם עד מות עתניאל בשעבוד ובהשקט ארבעים שנה, ומשם עד מות אהוד בשעבוד עגלון ובהשקט שמונים שנה, ומשם עד מות דבורה וברק עם השעבוד ארבעים שנה, ואמנם שמגר בן ענת כבר כתבתי שהיה בימי אהוד כמו שיורו הכתובים, ומשם עד מות גדעון בשני השעבוד וההשקט בכללם היו ארבעים שנה, ושנות אבימלך שלשה, ושנות תולע בן פואה כ״ג שנה, ושנות יאיר הגלעדי עם שעבוד הפלשתים כ״ב, ושנות יפתח ששה שנים, ושנות אבצן שבעה שנים, ושנות עבדון שמונה שנים, ושנות שמשון עשרים שנה, ושנות עלי ארבעים שנה, ובכלל שנות שמשון ועלי היו הארבעים שנה אשר נתן ה׳ את ישראל ביד פלשתים, ואומר אני משמת עלי שפט שמואל עד משיחת שאול עשרים שנה, ושמלך שאול עד יום מותו י״ז שנה, ודוד מלך כפי מה שהעיד הכתוב ארבעים שנה, וכשתחבר אליהם ארבעה שנים ממלכות שלמה שנבנה הבית היו כלם ת״פ שנה, ואם נודה ששמגר שפט את ישראל שנה אחת כדברי חכמינו ז״ל, יהיו שנות שמואל י״ט שנה, ויהיה המספר שלם מסכים למה שאמר הכתוב ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים וגו׳ למלוך שלמה על ישראל ויבן הבית ליי׳, והיה הגבול האמצעי מדברי יפתח שאמר שלש מאות שנה אינם על הדיוק והיו אז רס״ח שנה, ולכן נחשבו בדבריו לשלש מאות שנה לפי שכבר היו בגבולם. ויצא לנו מזה שתי הודעות. האחת ששמואל ע״ה חיה כל המ׳ שנה ששפט עלי את ישראל, וכל העשרים שנה שישב הארון בקרית יערים קודם שנהו בני ישראל אחרי ה׳, והשנים שעברו עוד מאותו זמן עד המשחת שאול שיהיו בקרוב חמשה או ששה שנים, ויהיה אם כן במשחו את שאול בן ששים וחמש שנים, ואם נאמר שקודם שהתחיל עלי לשפוט נולד שמואל עשרה שנים, היה אם כן בעת המשחתו שאול בן שבעים וחמש שנים, ולכן אמר הכתוב עליו שהיה זקן כמו שזכרתי, ואמר הוא על עצמו ואני זקנתי ושבתי, ואחרי המלכת שאול חיה עוד שמואל שנים ולא זכר הכתוב כמה היו, ויראה שהיתה מיתתו סמוכה למיתת שאול ואין לנו עסק בזה, ודי בשנדע שהיה זקן ושבע ימים כאשר שאלו ממנו מלך, ושאי אפשר שיהיה משפטו פחות מעשרים אחרי מות עלי אותם שזכר שישב הארון בקרית יערים בחייו, עם היות שכל ימיו שפט את ישראל גם בימי שאול: וההודעה השנית הוא ששאול מלך על ישראל מעת משיחתו עד יום מותו י״ז שנה, ויהיה אם כן בעת המשחו בן מ׳ שנה ולכן נקרא בחור וטוב והיה בבית אביו והיו לו שם בנים ובנות, וכפי זה הוליד את אישבושת בנו בהיותו בן י״ח שנה, ויהיה פירוש הכתוב בן שנה שאול במלכו כדברי המפרשים, שמיום שמשחו שמואל בסתר עד שבאו לגלגל לחדש המלוכה עברה שנה אחת, וזהו בן שנה שאול במלכו:

וזכר ששתי שנים עברו ממלכותו על ישראל כאשר בחר לו שאול שלשת אלפים איש מישראל שיהיו עמו תמיד במלחמה, ועשה שני ראשים האחד שאול עצמו ועמו אלפים איש, והשני יהונתן ועמו אלף איש, ועשה זה כלו בהיותו בגלגל בחדוש המלוכה. ויראה שלא זכר הכתוב השנים אשר מלך שאול לפי שלא היו שני מלכותו כי אם שנות דאגה אחרי שנמשח דוד. ואפשר לפרש עוד ששתי שנים מלך על ישראל אינן להגיד ששתי שנים לבד חיה אחרי מלכו, כי אם ששתי שנים מלך ומשל עד שנמשח דוד, כי משם ואילך לא נמנה מלכות המעלה לשאול כי אם חיי צער, בהיותו רודף לדוד ובדעתו שקרע השם את מלכותו מעליו ונתנו לדוד ונמנו השנים כבר לדוד והוא גם כן פירוש נאה. ות״י בן שנה כבר שנה, וזה כפי דעת הדרש (מירושלמי דבכורים פרק ג׳ מ״ה ע״ג) ששלשה נמחלים לו על עונותיו חתן וחכם ונשיא, ואמרו נשיא מנין? שנאמר בן שנה שאול במלכו, וכי בן שנה היה? אלא מה תינוק בן שנה נקי מעון כך היה שאול נקי מעונותיו ביום שמלך במדרש שמואל (פר׳ י״ז). הנה הותרה עם מה שאמרתי השאלה הראשונה, וידענו שנות מלכות שאול כפי האמת עם היות שלא זכר אותם הכתוב, לפי שמיום אשר נמשח דוד לא נמנו שנות מלכות לשאול:

ויך יונתן את נציב פלשתים וגו׳. לפי שהיו הפלשתים מושלים בישראל היו להם נציבים בארץ ישראל, והם האנשים אשר היה להם היכולת וההנהגה מידי פלשתים למשול על ישראל ולגבות מהם במס. וזכר שיונתן כדי לחרחר ריב ומדון ולמרוד בפלשתים הרג את נציב הפלשתים אשר היה יושב בגבע ויודע הדבר הזה לפלשתים, ושאול צוה לתקוע בשופר להזהיר העם שישמרו מהאויבים (כי אין שלום אמר השם לרשעים) ולהאסף מקניהם הביתה, וגם כדי שיבואו אל המלך לעזור במלחמה:

וכאשר שמעו ישראל שהכה שאול את נציב פלשתים, כי מה שעשה יונתן יוחס לשאול אביו להיותו העיקר, ושנבאש ישראל בפלשתים והמלחמה מעותדת לבוא, נאספו ונצעקו העם אחרי שאול הגלגל, כי עדין היה יושב שם מזמן חידוש המלוכה.

והפלשתים גם כן בעבור אשר הרגו את נציבם נאספו להלחם עם ישראל עם רכב ועם פרשים וצבא רב:

ואמרו ואיש ישראל ראו כי צר לו כי נגש העם, פירשוהו המפרשים שנדחק מפחד האויבים, ואני אחשוב כי נגש העם חוזר לפלשתים, רוצה לומר שעם הפלשתים אשר זכר (ועם כחול אשר על שפת הים) נגש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, על דרך (שמות ה׳ י״ג) והנוגשים אצים.

ומפני זה התחבאו עם ישראל במערות ובחוחים, רוצה לומר במקומות הגבוהים, וגם כן מהעברים קצתם עברו את הירדן ארץ גד והגלעד בורחים מהמלחמה, ושאול היה עודנו בגלגל וכל העם הנשאר חרדו אחריו, רוצה לומר התנועעו אחרי שאול. ואפשר לפרש וכל העם חרדו אחריו שכל עם ישראל היו חרדים ומתלוננים אחרי שאול, באמרם שהוא הבאיש את ריחם בעיני פלשתים כי היו על זה חרדים ופוחדים. וכתב רד״ק שזכר שעברו הבורחים דרך הירדן ארץ גד וגלעד ולא זכר ארץ ראובן, אולי היו הם הקרובים לירדן ולכן לא ברחו שמה וברחו לארץ גד וגלעד הרחוקים. וזכר כל זה להגיד גודל הנס אשר הגדיל השם לעשות עמהם, בהיות ישראל מספר ונער יכתבם וחרדים ופוחדים מאד ועם כל זה הושיעם האל יתברך וגאלם מיד חזק מהם:

וייחל שבעת ימים למועד וגו׳. זכר שחכה שאול שבעת ימים בגלגל למועד אשר שמואל, רוצה לומר אשר אמר שמואל.

וכראות שאול שלא בא שמואל ושהעם בהתמהמהו היה נפץ מעליו והולך העלה העולות

ובכלותו להעלות אותם בא שמואל ושאול יצא לקראתו לתת לו שלום ולברכו.

ושאלו שמואל מה עשית? והוא השיבו שהעלה העולה לשלשה סבות. האחת לפי שהוא שמואל לא בא למועד הימים, והוא מועד השבעת ימים אשר אמר לו שיוחיל עד בואו. והשנית שפלשתים נאספים מכמש והעם היה נפץ מעליו.

הסבה השלישית שפחד אולי ירדו פלשתים אליו הגלגל, ולפי שפני ה׳ לא חלה והיה מוכן להענש אם לא יתדבק באל יתברך לכן העלה העולות, כי היו הקרבנות אמצעי וסבה גדול להדבק בשם יתברך, ואמר ואתאפק, רוצה לומר התחזקתי ועברתי על רצוני ועל מצותך.

ושמואל אמר לו נסכלת וגו׳, והנה בענין החטא הזה כתבו המפרשים כלם ששמואל אמר לו שיוחיל לו שבעת ימים שלמים, וששאול לא המתין כל השבעת ימים אבל ביום השביעי בבקר בעת העלאת העולות העלה אותם ושמואל בא מיד באותו יום השביעי, ולכן אמר נסכלת לא שמרת את מצות ה׳ אלהיך וגו׳, ולא היה החטא בהקריבו קרבן והוא זר, כי היו הבמות בזמן ההוא מותרות וזר מקריב בבמת יחיד. ואני אוסיף על דבריהם ששמואל אמר לשאול כאשר משחו שלשה דברים. האחד והנה אנכי ירד אליך להעלות עולות ולזבוח זבחי שלמים, ובזה הודיעו שעם היות היחיד מקריב בבמה הנה באותו זמן ומקום היה הרצון האלהי שלא יקריב כי אם שמואל. הדבור השני הוא שבעת ימים תוחל עד בואי אליך, רוצה לומר ששם בגלגל יקוה ויוחיל שבעת ימים, ולא עשה בזה הגבול בדיוק על שבעת הימים, אבל אמר עד בואי אליך, רוצה לומר יהיו שבעת ימים או יותר על כל פנים תוחיל עד בואי אליך, כל שכן אם היה הגבול השבעה ימים שאמר לו שמואל מכוון לזבחים שיזבח שבעת ימי מלואיו, לא שיקוה אותו שבעת ימים לבד כמו שזכרתי שם, ויהיה שבעת ימים דבק למעלה הימנו לזבוח זבח שלמים שבעת ימים, ואמרו אחר כך תוחיל עד בואי אליך הוא ענין בפני עצמו, שיחכה עד בואו ימים רבים או מעטים עד בואו, ומה שאמר כאן למועד אשר שמואל לא אמרו על המועד שחכה אותו כי אם על המועד שהגביל בזבחים. הדבור השלישי הוא והודעתי לך את אשר תעשה, רוצה לומר שלא יסכים בעצמו לעשות דבר מהמלחמה באותו מקום, כי לא הדבר כמו שיחשוב, אבל הנביא יודיעהו את אשר יעשה וזה להודיעו שתהיה תשועת המלחמה ההיא בדרך נס (כמו שהיה בענין יהונתן ונערו) וזרועו לא יושיע לו. והנה שאול במה שעשה חטא בשלשת הדברים האלה שצווה עליהם, אם במה שהעלה בעצמו העולה בהיות רצון השם שיהיה המקריב ביום ההוא הנביא שמואל ולא אחר, ואם במה שלא חכה עד בוא שמואל והיה לו לשום בטחונו באל יתברך ולהאמין בדבריו, ואחרי שהנביא אמר לו שיבוא היה ראוי שאם יתמהמה יחכה לו כי בוא יבוא ולא יאחר, כל שכן שלא קוה כל שבעת הימים אשר אמר לו שמואל, כי בבקר יום השביעי העלה העולה ובאותו יום בא שמואל שמה, ואם במה שהסכים לעשות המלחמה מבלי צווי הנביא, עם היות שאמר לו והודעתי לך את אשר תעשה, ועם היות שפחד מהפלשתים ונפץ העם מעליו היה לו לגול על ה׳ יפלטהו ושלא יצא מדברי הנביא ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל, ולפי שעבר על דברי הנביא היה חייב מיתה, כמו שאמר (דברים י״ח י״ט) והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו, כל שכן שהיה סבת זה אליו מיעוט האמנה והנטיה ממצות האל יתברך, והענין דומה לענין עוזא ששלח ידו בארון האלהים כי שמטו הבקר ויכהו שם האלהים, ולא מת כי אם על מיעוט אמונתו עם היות כוונתו לשם שמים כמו שאבאר בהגיעי שם בג״ה, וכן היה ענין שאול כאן שחטא במיעוט אמונה וספקו בדברי הנביא ובטח בדעתו ועבר במצות השם, ולהיות זה אליו בדבור הראשון שדבר אליו שמואל בשם ה׳ היה החטא יותר חמור כי סר מהר מהדרך אשר צוהו, ולכן אמר לו נסכלת ולא שמרת את מצות ה׳ וגו׳, רוצה לומר אתה חשבת שנתחכמת במה שעשית בזה והוא בהפך שנסכלת, וגם נסכלת שלא נתת לבך איך כל האותות אשר נתתי לך באו והיה לך אם כן להאמין בדבר שאבוא אליך כמו שאמרתי, ועוד שלא שמרת את מצות ה׳ והמרית את פי ה׳ והנטיה מדבר השם במלך הוא עון פלילי, ואמר כי עתה הכין ה׳ את ממלכתך וגו׳, להעיר על חטאתו במה שסר מהר מהדרך, כאומר הנה עתה הכין ה׳ את ממלכתך, רוצה לומר שעתה נמשחת למלך לעולם ומיד אחרי ההמלכה חטאת, ולכן אם חטאת מיד אחרי ההמלכה גם כן תיענש אחריה מיד.

וזהו ועתה ממלכתך לא תקום, רוצה לומר בעתה ובזמן קצר ההמלכה חטאת גם כן בעתה ובזמן קצר אחר ההמלכה תלקה ותענש, והודיעו כי כבר (רוצה לומר כשעשית זה) בקש ה׳ איש כלבבו ורצונו שהוא דוד ויצוהו ה׳ לנגיד על עמו, לפי שאינך נשמע לדברי השם. והתבאר מזה שאין החטא כפי איכות המעשה כי אם להיותו נמשך ממיעוט אמונה ומרי פי ה׳ והנטיה ממצותיו, כי לא היה נענש שאול כל כך אם היה עובר אחת ממצות התורה כי אם בעבור שעבר המצוה אשר צוה האל יתברך ביחוד לו, ובהיותה המצוה הראשונה שנאמר לו, והותרה עם זה השאלה השנית:

ויקם שמואל ויען מן הגלגל וגו׳. זכר שקם שמואל ואין ספק שגם כן קם שאול עמו אבל זכר שמואל כי היה שאול נמשך אחריו, ויעלו גבעת בנימין לישב שם במקום גבוה ותלול ופקדו העם הנמצאים עמו.

והנה היו כשש מאות איש לפי שנפץ העם מעליו והנה שם באותו גבע בנימין היה יושב גם כן יונתן והתחברו אם כן שניהם שם שאול ויהונתן עם העם אשר היה לשניהם, כי להיותם מעטים ראו יותר טוב להיות חברה וקבוץ אחד מהיותם בשני חלקים, ולכן באו כלם לגבעה עם היותם שם נפרדים שאול מיהונתן כמו שאזכור, ופלשתים חנו במכמש.

ויצא המשחית והם בני החיל הגבורים אחוזי חרב מלומדי מלחמה כי הם המשחיתים, ועשו מעצמם שלשה ראשים ליכנס כל אחד מהם בארץ ישראל להשחית בפאה מיוחדת, וארץ שועל הלך הראש האחד, ות״י לארע דרומא, וידמה שהיתה ארץ מלאה שועלים ולכן נקראה על שמם.

והראש האחר פנה בית חורון שהיא פאה אחרת, והראש השלישי פנה דרך הגבול הנשקף על גיא הצבעים המדברה, ונקרא כן לפי שהיו שם אפעה הרבה, ולהם יקראו צבועים להיותם בעלי מראות וצבועים מגוונים מחולפים והם הנמצאים במדברה, וכן ת״י אפעה, ופירשו חכמינו ז״ל (בבא קמא פרק א׳ דף ט״ז ע״א) צבועה זו אפעה מין שרץ רע ומזיק:

וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל וגו׳. הקדים הכתוב לספר שלא היה קודם לזה נמצא חרש ברזל בכל גבול ישראל, לפי שהפלשתים בהיותם מושלים בהם מנעו אותם החרשים מהמצא בכל הארץ כדי שלא יעשו החרשים לישראל חרב וחנית להלחם בם, כי עם בהיות ששמואל נלחם בפלשתים הנה להיותם מושלים בהם קודם לזה שנים רבות בימי שמשון ועלי ואחרי זקנת שמואל היו להם נציבים בארץ והם היו מונעים מהמצא בתוכם חרש ברזל לסבה הנזכרת, עד שאפילו לתקן כלי האומניות וכלי חרישה לא היה אתם.

ולכן היו יורדים ישראל ארץ פלשתים ללטוש איש את מחרשתו ואת כליו, והמחרשת הוא כלי ברזל שחורשין בו, ואתו הוא הכלי שחופרין בו הארץ והכרמים.

והיתה הפצירה פים, ר״ל רבת הפיות הנקראה בלעז לימ״א, היה להם במקום מחרשות ולאתים, והיה להם גם כן לשלש קלשון, רוצה לומר לכלי הנקרא קלשון שיש לו שלש שינים שמסלקין בו התבן, והיה להם גם כן לקרדומים וכלי שעמו מציבין הדרבן, רוצה לומר כי לאנשים שלא היה להם מקום ללכת אל ארץ פלשתים ללטוש כליהם היו לוקחים הכלי פצירת פים מקום כל שאר הכלים הנזכרים האלה. ואין המלט מהיות בישאל רמחים וחרבות אבל היו מועטים, והיו רוב כלי המלחמה אשר בידיהם קשתות ומקלי יד וקלעים, ורוב גבוריהם היה בחצים ובאבנים מלחמותם, כמו שנאמר בספור גבורי דוד (דברי הימים א י״ב ב׳) מימינים ומשמאלים באבנים ובחצים ובקשת, ונאמר במלחמת מואב (מלכים ב ג׳ כ׳) ויסובו הקלעים ויכוהו. ונכתב בכאן שלא היה חרש ברזל בישראל, לתת סבה למה שיגיד אחרי זה.

שלא נמצא ביום המלחמה בידי העם אשר היה עם שאול ויונתן חרב וחנית כי אם בידי שאול ויונתן בנו לבד, וכל זה להודיע שלהשם הישועה וזרועם לא הושיעה למו, כי היו אלף ושש מאות איש מישראל וגם בלי חרב וחנית, ופלשתים היו שלשים אלף רכב וששת אלפים פרשים ועם כחול על שפת הים בחרבות וברמחים, ועם כל זה רוצה ה׳ את יראיו למיחלים לחסדו להציל ממות נפשם לתת אויביהם בידיהם:

ויצא מצב פלשתים וגו׳. ספר שיצא מצב אחד מגבורי הפלשתים (והוא ראש שרי החיל) ויצא ממכמש אשר היו כלם חונים שם, להתקרב אל הגבעה אשר היו שמה שאול ויונתן בנו: